המשותף בין המדען הדגול ולהדיוט שהם
רואים את אותו הסרט...
ההבדל שהמדען הדגול שב לראות אותו עד הפרטים
הקטנים... לאותם פרטים קטנים קוראים "אקסיומות"...
6.2.10
כמה זה משעשע: בסופו של דבר גם המדע מונע מחוש הראייה בלבד?!
האדם והטכנולוגיה
האדם והטכנולוגיה, דהיינו המושא, אלו שתי
אבולוציות שהולכות בדואליות.
לאדם אין מושג על האבולוציה הזו, כפי שאין לו
מושג על האבולוציה שלו, הוא יכול
מקסימום לחקור את נוכוחותה.
ואם יש דיאלוג כנה ואמיתי בין שתי האבולוציות
הללו, הרי זה רק דרך המוסיקה.המוסיקה היא תוצאת הדיאלוג ביניהם.
לא במקרה קשה לנו לדבר על המוסיקה...
אנחנו יכולים לומר, שאם יש נאמנות באדם,הרי שהיא מתבצעת בשיאה בין האדם והמושא.
האדם יכול לחיות לבד ללא אנשים, אבל אין הוא יכול לחיות ללא מושא: טכנולוגיה
מישוש
ואחרי הכל השפה והכתיבה הרחיקה את חוש המישוש.
כשהיה חוזר האדם הקדמון מהצייד, וניסה לתאר את גודל הווייתו - הוא סרטט את תנועת ידיו למקורביו. ואחרי שאלו
לא ירדו לסוף טירופו, נאלץ לקעקע על הקיר.ואחרי זה האישה והילד היו מתגנבים ומנסים למשש את זה את חזונו.
לא פעם קורה לנו, לפרמיטיבים שבינינו,
כשאנחנו נמצאים במוזיאון, ובסתרי ליבנו אנחנו
רוצים למשש את היצירה...
לכן גם
לא נופתע מדוע האדם מקעקע, מסרטט, על
גופו...
5.2.10
קליפראקטור
ישנו מושג חדש היום הנקרא קליפראקטור.
לרוב הוא רזה וחיוור פנים.
הוא גדל בעידן הקלוז-אפ, ואי לכך הוא
מעולם לא זכה לראות את התמונה הכללית.
הוא מאונן לא מתוך נוכחות-דיאלוגית, אלא
מתוך אידיאולוגיה והאדישות בלחזר אחרי בחורה,
זאת אומרת הוא מחזר אחרי בחורה, אבל
בדרך עקיפה. כל כך עקיפה עד שבחזרה
היא כבר לא שם, או שהוא מתעייף
ומרגיש כמו שוטה.זהו גם לפעמים משורר,
שחקן, ליצן, יחצן, פעלתן, אופנתן, עיתונאי,
מדיהן.
מטבע הדברים הקילפראקטור
יסגוד לכול מה שהוא עכשיו, בתנאי שהדבר
נודע למספיק אנשים. הוא תמיד מגיח מהאי
נחת. סובל מהיפראקטיביות. ובתור שכזה הוא
בורח מכול מה שיש בו מהרצינות והאצילות,
דהיינו מכל דבר שדורש את העומק.
הוא אומן בלהסתיר את הפרובנציאליות שלו, על ידי
כך שהוא מקצין את תגובתיו ואורח חייו
עד כדי גיחוך.
הוא מזהה היטב את השמרנות
והאמצע, כי לפי זה הוא מלקט את השאריות
והופך מהם שלם.
ואת השלם הזה,
שהוא למעשה שארית, הוא מציע לדור הצעיר.
ובכך הוא הופך אותם, ואת עצמו, לשמרנים
מהעומק. ולרדיקל של השטחיות.
4.2.10
אני מחבב את העיתונאי נחום ברנע
בפנקסו הקטן האיש החביב והצלול הזה
משוטט בארץ ודואג להביע היטב את השטח.
בעיניי זה פלא איך התפקיד הזה לא יצר אותו כציניקן,
בדומה לשאר חבריו למקצוע.בניגוד אליו דן מרגלית עשה את כל "הונו" מהלשנה על חשבון רבין האציל, וכגמול על כך הברוטוס הזה מייבב דברי סרק בשתי תוכניות טלויזיה ובעיתון חסר כל תכלית. מנגד נחום ברנע נשאר עם הפנקס...
היכן כאן הצניעות האצילית, דן ברוטוס? תור אחד של ברנע שווה בערכו לכל מה שדן מרגלית עשה בחייו העלובים.
נ.ב
חבל שהטבע חנן אותי בבטלה, אולי ככה המוזה הייתה פונה אלי ודוחפת אותי לכתוב מחזה על יוליוס קיסר: בתפקיד ברוטוס דן מרגלית הצדקן ובתפקיד הקיסר אהוד אולמרט. דעיכתה של קליקה...
3.2.10
"החיים קצרים, האומנות ארוכה, ההזדמנות באה במהירות הבזק, הניסיון חלקלק, והחלטה קשה."
על הרפואה ולא על תרבות מערב...
על הצייר שרגא ווייל
אמן זה שאמר כן לחיים מרגש
אותי בשימוש בצבעיו
ובנשיאת
גזירת הגורל של נושאיו.
המביט בציוריו לא יכול שלא
להבחין בצבעים שאינם
נשרפים בזעקת החום, למרות
הסביבה היוקדת... הטבעיות
שבו כה אצילית ונינוחה, אותה
ניחותא
שהקיבוץ משרה מדי
פעם לאמן הנכון, עד שנדמה לך
שהוא אמר
"חכו, סכמו את חייכם רק
בסוף!"הרבה זמן לא ראיתי אמן שחייך בצניעות כזו על החיים
וזה יפה
2.2.10
31.1.10
רק אישה אחת הצליחה לצליף בי כהוגן:
אמרה לי כשהייתי גאוותן, ולצערי עדיין...
ושמה ד"ר ענת ויסמן. חוג לספרות
באוניברסיטת בן-גוריון.
בהולך אל הגבר אל תשכחי את השוט
דניאל אוטיי כדמות פוסט מודרנית
אם יש דבר שהקולנוע הצרפתי הצליח
להראות בדור האחרון,
זו את הדמות הזו: דניאל אוטיי
מבט ישיר וחודר אך לא עמוק.
תזזיות פנימית מאופקת. ניידות
מוחלטת ללא תכלית. דיבור קצר
ותמציתי ללא
מובן. חיוורון, צניעות
גופנית אדוקה שמתאימה לפעולות
המינוריות של ימנו.
שקוע בעבודה
רק כדי להישאר שפוי.
30.1.10
מרצה
מרצה גרמה לי לזקפה ולשבת בשורה הראשונה
אהבנו את קיחוטה
איזה טמבל מהשורה האמצעית הטיל בה מילה
בקפיטריה שברתי לו את האף
סקלו אותי מהממסד
בסוף היא התחתנה עם ההוא מהשורה האמצעית
הוא ממן לה להיזכר בקיחוטה ולדבר עם חברותיה
על איזה יגאל גודקוב אחד.
אין לך דבר בריא יותר ליהדות כמו אהרון שבתאי ואחיו יעקב שבתאי
עד שבחוצפתי הראויה הייתי
משווה אותם לתרומתו של אריסטו לכנסיה...
סלינג'ר וטימון איש אתונה
פלוטרכוס מספר לנו על טימון איש אתונה:
"באחת האסיפות של האתונאים עלה
על הבימה, וכשנשתתקו הכל והשתאו
למראה לא-מצוי זה, אמר: ' יש לי
מגרש קטן, אנשי אתונה,
ובו גדל עץ תאנה, שעד
היום תלו בו את עצמם רבים מאזרחי
עירנו. עכשיו אומר אני
לבנות בית במקום הזה,
וברצוני להודיע על כך ברבים בעוד
מועד, כדי שאלה מכם
החפצים לתלות את עצמם
יוכלו לעשות כך לפני כריתת
התאנה.'
28.1.10
לפעמים, כשנופלת עלי מוזת הרוע ללא חרטה, אני משוטט לי בבני ברק ומפתה עלמות חן תמימות.
על איתן הבר ולוגיקה
מהפובליציסט איתן הבר.
איש סתוי זה, שגדל על חרדת
העיתונות, מזכיר לנו עד כמה
יכולה להרעיל את נפשנו העליזה
העיתונות.
היה זה המדע שהצליח להשרות
בטחון בהזיותיו של האדם הפרה
היסטורי מפני תופעות הטבע.
אותה העיתונות, עדיין משתמשת
במציאות כתופעת טבע הזוייה...
סופות, סערות, ברקים, רעמים, לחשושי עלים, רעידות
אדמה, קולות יער, כישוף...
וכך איתן הבר הכפוף והרטוב ראה וספג
במשך כל חייו את הבהלה והחרדה (סערות, ברקים, רעמים..)
של העיתונות עד שנרעד מהמציאות המוחשית לגמרי.
וכמה טוב שיש תחום שנקרא לוגיקה,
כן תמיד תוכל בעזרתה לנפץ את החרדה
והאימה של העיתונות.
"הבו לי מספרים! הבו לי מספרים!"
27.1.10
הסרט תעלת בלאומילך הוא פלא
בשילוב מענגי החיים והאירוניה
ההונגרית הידועה ביחד עם
הומור מבית מדרשו של שלום עליכם
יכולים להוציא יצירה אורבנית כזו.
בזמן שאורי זוהר ואריק איינשטיין
החלולים השפריצו את עצמם עם הזונות
בשכונה שלי, הגיע קישון אנין הטעם
והוליד יצירת מופת.
26.1.10
12.1.10
11.1.10
יש איזה בלוגרית בארה"ב שהיא ממש וואואווו. והיא נפגשה עם אהוד ברק. ואחרי זה פרסמה את פגישתה איתו בבלוג שלה:
נערתי, בישראל או שאתה אדיש, כלומר
פוסט הלם, בסגנון רפי רשף ויובל שטיינץ, או שאתה
בעל עיניים תזזיות, בסגנון ברק - דרוך אל הלא נודע...
ויש הטוענים שהאמצע הם הפרנואידים...
והאישה הישראלית? היא השוטה האומללה ביותר - כי
היא סופגת למשכב...
10.1.10
מר קצב, חרוט בקיר:
בכלא מלבלב
אבל הטוב שבאדם
נובל בו ורוקב
יגון את שעריו שומר
וסוהרו הכאב
9.1.10
היתכן שפרויד היה בסה"כ מכשף?
פלט לידו משפט משעשע: "אז בטח
תחשוב אותי לשרלטן?"
בכל שבת מקיים האדון נתניהו בביתו חוג לתנ"ך. וכולנו תקווה שהקבוצה בורכה בקריאה ענוגה
יש איזה רפובליקני אנגלוסכסי
שכל כך הושפע מהתנ"ך, עד
שהגיע לארץ לחפש נפט: האומלל
טען שראה סימנים לכך בתנ"ך.
מר ליברמן, אילו למדת ישראלית ולא יהודית - היית קורא נכון את אבא אבן
כשלקח הצידה עגנון את שר החוץ
אבא אבן באמצעה של מסיבה שנערכה
בביתו של השר, לרגל זכייתו של הגליצאי
בפרס נובל, כל מה שהיה לומר לגליצאי
הערמומי והקמצן הזה לשר הוא : "האם יוכל משרד
החוץ לספק לי בולים?"
8.1.10
על המשורר סֶנְט ג'ון פֶּרְס
מרקיע ואוצר הדימויים הנוקב, משקף תקופה
שיש בה חזון... הוא מביא לנו בשורה של תרבות
אחרת, של עולם חלומות, של ארץ מופלאה.
חדי העין שביננו יבחינו לקרבה שיש בינו
לבין המשורר הישראלי עמוס אדלהייט...
דוגמה כיצד הוא משתמש בתכונות מוחשיות,
אבל אינן שייכות לשום מציאות:
"הים בנפילות התמנון
צמרם השחור של הטייפונים
מלשדו הירוק של אילן, מוצץ הרקיע את מיצו הסגול
אדם המביט אל שמי השחר, מניח את סנטרו על הכוכב האחרון
מגיפות הרוח בניפוצי המלח ובחלב של סיד חי"
הנה עוד שיר נפלא שלו:
"מצח מתחת לידיים צהובות
זכר חיצים שנורו דרך ים-הצבעים
אוניות מלאות מנגינות מגיעות אל הרציף
הררי עץ כחול.
אך למה נהפכו האוניות? - לדקלים"
והנה עוד טעימה:
"ים, קרוב לנו
ומקוצר על ידי נסיעות בלתי נראות
גדוש פירות זהב, דגים וציפורים סגולות
בשמים מרקיעים לשחקים, ותודות לצמח
הקינמון בגינתו של אבי, התערבל עולם מבולבל,
מציג לראווה קשקשים ושריונים"
ועוד:
"קוממתי את עצמי, באמונה ובכבוד קוממתיני,
וגדולה ההבטחה מהקרקע שעליה כוננתי חוקי.
יפים כלי-נשק נוצצים לאור השחר, והים אשר
מאחורינו רוגע. בהימסרה לפרסות-סוסינו תעניק
לנו זו הארץ העקרה את השמים אשר אין
להשחית את טוהרם. שמש זו אין שם לה, אך עצמתה
בינינו היא, והים לעת שחר כמוהו כהנחה
של דעת-אנוש"
7.1.10
הרהוריו של שאול המלך שמביט על נכדו
אין שום תריס, מגן בינו לבין עולמו החיצוני
זהו אות של העולם לאהבתו כלפיו.
אין לו עדיין תוכן של ממש, רצונות, עבר
עדיין אין בתוכו דבר שיגדירו
וכך אין לו צורך בהגדרות.
כל התרגשות שבו ההתרגשות עצמה מתרגשת
כל עולמו הוא בנגיעות.
ואילו אנחנו, מהו עולמנו הפנימי אם לא תריס, מגן
מדעותיהם החיצוניות של האנשים כלפנו!
יצאנו מחדר הילדים לתוך חלל הבוגרים
הו, אדם! מה לך ולבטחון!
6.1.10
5.1.10
טירופו של שם
ואכן, כשהתגלה שמו, סגר את החלון, הציץ לעבר שכנו לעבודה, שאכל בדיוק גזר, חייך ושב לעבוד על משהו.
בזמנו העבודה לא מלאה את הסיפוק אבל השאירה זמן לחשוב על הסיפוק. ומטבע הדברים מצב שכזה יוצר נמק בנפש ביקורתית.
וגם הוא נשוי ואב לשני ילדים. ולמחרת כשעזב את חולון
איך הוא הגיע לשם הזה, שאל את עצמו אורי? וכשלא מצא את התשובה החליט לצרוח. וכשראה שאף אחד מנוסעי האוטובוס לא הגיב, צרח שוב.
הגיע למשרד ופרץ בצחוק מול פניו של מעסיקו זה 15 שנה.
ואז כהרגלו בירך את שכנו לעבודה, שאכל בדיוק יוגורט, התיישב בעמדתו והחל לנסות למלא את יום עבודתו.
לא עברה שעה מורטת ואורי פתח חלון ונכנס לבלוג שלו "עובר אורח" והחל לסרוק שוב את התגובה מ"ס 7 שחשפה את שמו האמיתי. ואחרי שבדק וניתח כל תו ותו, סגר את החלון, הציץ לעבר שכנו והתנפל על צווארו.
4.1.10
3.1.10
כשראיתי את עמוס עוז עומד בברכיו החלשות מול פסל השיש של היינה, הזלתי דמעה
עזוב את בבל. לך לך לערד,
קח בקתה מול הרי המקרא
וסיים את חייך
ואז נטייל לנו, עמוס עוז,
נטייל לנו ואקשיב לך על פוקנר,
צכוב ועגנון וברדיצ'בסקי וברנר וגנסין
ואני אולי אלחוש לך על אותו הלוויתן
המדמם מצלצלי הציידים שממשיך
לשוט לו בים התיכון לבדו
לבדו
ואלחוש לך על אותם הקרפיאונים הקפואים
שחגים סביב דמך המחמם
וכשיגיע הצייד האחרון וירה
בך את חץ המוות לגופך
הגדול
אולי אצליח לצלול עימך למעמקי
האוקיינוס
ושם, בקרקעית, בין משכנם
של שערי ההכרות מוטלי האנושות
אשכב על גופך ואנשום מבואתך
את נשמתך האחרונה
ואשקט
הס
מוסף ספרות כלשהו ביקש ממני שאכתוב את עשרת הרומנים האיכותיים של העשור. השבתי לו:
2.1.10
עצתו של אוקיינוס לפרומתאוס
עצה טובה לך, אם-כי חכם אתה!
הכר את עצמך וברר נתיב חדש,
כי שר חדש מושל עתה בקהל-אלים!
אך אם תרבה דברי עתק וגדופים
נגדו - לו גם הגביה שבת פי-שבעה,
ישמע זאת זאוס - וכל היסורים האל
זכר תזכור מחר כמו משחקי-ילדות!
על-כן חדל לך, אומלל, מזעם שוא!
בקש מוצא, אשר יסיר ממך מכאוב!
אמנם ידמו דברי למלל פי-ישיש -
אך דע לך, כי צרותיך, פרומתאוס,
הלא לשון עזות ומרי הורתן!
לא זו בלבד, שלא נכנעת לצרות,
אך עוד לחדשות תשאף בגון לבב!
שמעני נא כיום, כי לקח טוב בפי:
רחק מפגע רע, מעוקץ עקרבים,
כי אין שלטון לאיש על מלך האלים!
אלך אפוא, אראה - אולי תשיג ידי
לפדות את נפשך מסבל התלאות.
אולם אתה - אל תרב להג! הרגע!
חכם אתה מאוד - ולא ידעת, כי
לשון עזה תמיט שואה על ראש-גאים!
1.1.10
בגיל 4 זרק לי אבי, כשהיה צלול, 3 ספרים, ואמר: "למד אותם בעל פה".
כשסיימתי הוא סיים את חייו - בן זונה!
לא במקרה אמר אדם ברוך על יואל הופמן את דעתו עליו
טעמו להפליא את כתיבתם: אנרציה
מתוך זעם סביבתי...
וכבר החוקר היהודי פריץ מאוטנר רמז
שהשפה היא כלי לא-יצלח להכרה... זאת
אומרת יש מיסטיקה של השתיקה, אם אתה
נזיר כנה...
מר הופמן, פתח בלוג - זה יעביר לך
את הזמן הדרוש לכתיבת ספר...
31.12.09
לצערי הבורגני שבמחפוז ביחד עם השפעת האקסנצטאליסטים, הרעילו בו את הסימפוניה של דמויותיו
להרבה סופרים בורגנים בתקופתו, בדומה
לתומס מאן וסרטר- רצינות רבה מדי לרעיון
שבסיפור... מאן הבין במוסיקה אבל לא במוסיקה
שבני אדם... וסרטר הבין ברעיון ולא בבני אדם...
וזה חבל. כי דווקא מחפוז גדל בשכונה רבת
גוונים, ולכן היו בו את הכלים לדלות דמות קלילה,
אותה דמות שעוזרת במהילת הפסימיות...
וזה מזכיר לי, טוב שסופר יתאמן על כתיבת
קומדיות: שם אפשר לראות את השיגיו הכנים...
שיקספיר ללא המוקיונים שלו היה מפרק חצי
ממקצבי הטרגדיה שלו... שיקספיר היה הסימפוניסט
הראשון!
30.12.09
סופר שבז להיסטוריה וכותביה נמצא בחברה טובה
להיסטוריה שלו, דרך אגב הוא נקם בו במלחמה
ושלום שלו, והפולומוס עם ההיסטוריונים סביב
"נוטות החסד" והיד עוד נטוייה...
בקיצור, ליטול מהם את הסטטיסטיקה ולהעבירה
לנפש החיה.
והינה מה אומר הסופר המשובח האלג'רי וואסיני אלעארג':
"ההיסטוריה נושאת בחובה סוג של קדושה וכל
פעם שאנו נוגעים בקדושה זו, הממונים על הקדושה
הזו מקללים אותנו וטופלים עלינו שלל האשמות..."
כי סופר טוב הוא משרתה של האנושות, בעוד
שהיסטוריון טוב הוא משרתה של המדינה...
29.12.09
יש באזורנו איזו הוצאה לעור העונה לשם "בבל"!?
ובתוך קונכייה שקטה זו יש מספר יורמים חסרי ויטמין D
שיוצרים לחשים של הבלים שאין בהם צורך. בעוד
במה שיש צורך היורמים לא יודעים שיש צורך...
זאת אומרת יש בהם את הכנות לצורך, אך אין להם
את הכלים לצורך...
זוהי אותה חבורה שוולבק היורם בדיוק כותב עליהם.
הנוסע עם המדריך שחש למרוד במדריך התיירים...
התפרצותו של איש המשרד המינורי...
הוצאה בינונית ושמרנית זו אחראית להרבה
פיגור שנוצר לנו כאן... ומדוע? כי היא יוצרת
פסיביות ומייבאת פסיביות שממילא קיימת כאן בשפע...
וכך במקום לסתום ווקום של אלטרנטיבה היא רק ממלאת
אותו יותר... היא ממלאת את הלא כלום בכלום!?
נ.ב
במקום ההבלים של "לילות ערב" מוטב שתייבאו
את וואסיני אלעארג'
אני קורא את האינטלקטואל הקהירי נגיבּ מחפוז ואני מתענג
זה בורך במתנה: לו היה לו את הצורך
בבניית זהות... לא היה לו את הצורך
ללכת לשוליים כדי לעקוף את בעיית הפרובנציה...
שם, בבתי קפה של קהיר, בין היוונים, טורקים
ואנגלים והצרפתים האקסצנטאליסטים
כתב ברוח הזמן על בעיות החברה והיחיד.
והטבעיות ההומנית שלו הייתה כה כנה, עד שהיה מהיחידים
מחבורת קהיר שהתייחס לישראלים כמו שהם: הרי גסי הרוח היו
פעם מיעוט אצלנו בקהיר, לא..?
ועוד על הטבעיות שלו ניתן לראות בפסקה מקסימה זו,
שנכתבה בשנות השישים: "בקט
הציניקן היה מהראשונים שהתווכח עם המו"ל שלו על עניינים
כספים... "
וזה יפה... וכמה בטחון והרגשת בן-בית
בכפר הגלובלי יש בפסקה זו.
שנינות כזו בנויה על רצף ספרותי ארוך-ארוך...
28.12.09
הרבה פעמים עולה בי היצר לשרוף את הרומן שלי. אלא שאז אני נזכר שאי אפשר!
27.12.09
לסופר האלג'ירי יש את כל התנאים הדרושים ליצירה טובה
יש במדינתו את המתח הפוליטי הדרוש
והוא מרגיש בן בית עם הספרות הלטינית
אך מתי יבוא היום לדמות אפית ערבית?
ומתי יבוא היום לדמות אפית ישראלית..?
25.12.09
שבת שעברה התעלפתי
הובלתי באלונקה כשאני מביט בשמיים
וחיוך אבסורדי על פני (עדיין לא הבנתי את החיוך הזה?).
רצה הגורל והניחו אותי בחדר עם שני רוסים:
הראשון קווקזי בין 70 עם זקפה של ילד בין 15 ועיניים של נוכל
והשני חולה אפילפסיה ממוסקבה ששילשל במכנסיים.
הקווקזי סיפר לי על לרמונוטוב ועל חייו בתור רקדן בלהקה
קווקזית.
חולה האפילפסיה לא סיפר דיבר.
"ממש כמו דוסטויבסקי." אמרתי לחולה האפילפסיה (איזו התנשאות)
לא השיב דבר
בצילום חזה גילו שהריאות שלי סתומות.
"תפסיק לעשן!" אמרה הפשיסטית הבריאה
כל שעתיים התגנבתי עם הקווקזי לעשן.
קנה לי קופסה פרלמנט (23ש"ח), אמרתי אני אחזיר לו.
למחרת בבוקר אכלנו שלושתנו. הקווקזי פתח
בקבוק ופירקנו אותו
סוף סוף חולה האפילפסיה מלמל משהו: "הוא יהודי
אמיתי..." אמר וסימן על הקווקזי הערמומי
מאוחר יותר השתחררתי בלי לומר שלום ובלי להחזיר
את הקופסה
24.12.09
רויטל
התאהבה באיזה רב שרמנטי שודד נפשות.
הרב נשוי עם שני ילדים.
ביום איתם בלילה עם רויטל.
"תבחר." אמרה לו.
לא בחר.
אשתו של הרב היא כלבה משדרות
עם אחד עשר אחים. איימו לרצוח את רויטל.
"תבחר." אמרה לו.
לא בחר.
עכשיו היא גדועה. אם תבחר בו
תוחרם מהקהילה. תאבד את פרנסתה.
אם הוא יבחר בה יאבד את ילדיו.
הרב שולח מכתבים. מרקיב את ליבה עם מילים.
"איך הוא כותב!" אמרה לי.
רוצה להביא ממנו ילד. "אני אסתגר בבית מחודש שלישי," אמרה.
"יגאל, אתה מזכיר לי את ברי סחרוף." אומרת לי תמיד.
ואני מקשיב. מכיל. מכיל בגופי הרזה והשרירי
ו ה-184 ס"מ ו ה- 16 ס"מ ובדמי המונגולי והיהודי והערבי והגרמני.
מחר תראה אותי בטח. אולי עוד תחיה. אולי
23.12.09
על יורם קניוק
ובמקום זה היה בוחר את הרפתקאותיו
הגבריות - היה לנו סופר בישראל.
אך לא. העדיף להיות בן תפנוקים צפוני תל-אביבי
שהציץ לטראמות של אחרים...
והיכן ניתן לראות ביצירתו את האי יושר?
דווקא בספרו "בתו". שם צצה לו דמות
שדרשה את הכנות...
הסטייה המיותרת בין הביאוגרפיה שלו לבין יצירתו
היא אחת המשעשעות והאבסורדיות שראיתי
סופר עושה מחייו...
22.12.09
אין לך אומה או אדם שלא נזקק לאשליה נעימה...
עבודה, מוסיקה ובלוג... וכל מה שיצר
האדם כדי להנעים את כוחו המדמה
מתלאות המציאות.
והרוצה לראות כיצד אומה שדרכיי
אשלייתה נחסמים, ובכל זאת האדם
מוצא את הדרך לאשלייה הנעימה
יצפה נא בסרטון משעשע זה
21.12.09
אנטוניו קאמֶלי
ברכי אובדיוס השנון והוראטיוס
הטוב, יחד עם קלילולתה של פרינציה
כתב שרים חדים ומהרים מלאי סטירה.
משורר זה שבר את תבנית הסונטה שהייתה
נהוגה, אותה סונטה של 14 שורות
שאומצה לימים באנגליה של אליזבת
הראשונה.
הנה לדוגמה שיר דואט משוחרר מכבלים:
"מוטב לי שאנשא לחייט: הוא יתפור
כמה תפרים בלולאתי.
אתה מבלה כל שעה בכתיבת שירים ומכתמים,
ואני חיה עם בעל שכמוהו כנערה: ייקח השד אותך
ואת הסונטות שלך!"
בהמשך מגיב המשורר בבית שנון אחר
ומגלה את סיבתו:
"המשחק שאת אוהבת אינו אהוב עלי,
משום שאיני רוצה עוד גורים סביב
האח..."
20.12.09
מכל האומניות בימנו המחול הכי מושך אותי
שמשכה את זקני אתונה... והכה מנוגדת
למסורת היהודית. זהו אחד הניסים של
הציונות שהצליחה להחזיר תנועה חושנית בחזרה
לתוך דפי העובש של החדר.
אני אומר להחזיר: כי מלכנו במקרא ידעו
מה זו תנועה...
ואחרי אפולו של טשרניחובסקי,
נאמר היום כך: יופיו הפיזי של האדם הוא לא בגנטיקה, אלא בתנועתו.
19.12.09
על ימין ושמאל
הימני, כמו כל פרנואיד, דרך פחדיו יוצר
את מציאותו. ובכך למעשה משמיד אותה
ואת עצמו עימה.
בעוד שהשמאלני מנסה ליצור את המציאות
בצלמו רק כדי לשמר את הימצאותו.
18.12.09
אני לא מתענג מהרומן השני שלי
פסקה כלשהי שגורמת לי הנאה. תופת!
זה דבר לא טבעי לכתוב! הסיבה היחידה
שאני כותב זה בגלל האגו שלי: להיות נצחי.
איזו הבלות ושטות!
למזלי יש גלים ואני מתפרק בים.
רק שם, בים, הנצח היחיד, במשכנו של
פוסידון אני מרגיש שאני חי.
גל אחד טוב משתווה לכל הספרים
שאני אכתוב. ומבט אחד של גולש שאומר
לך "בן אדם, גלשת יפה!" שווה את כל המחמאות
שקיבלתי על ספרי. ואם למות אז למות בים.
אני דולפין מאובן
17.12.09
על הצילום
אנחנו צדים את הרגע.
לכן לצלמים, בדומה לעיתונאים, ישנה
את הגסות.
ולכן גם לא צילמתי.
אלא שמאז הופעת הטלפון הנייד,
הדברים השתנו.
אנחנו לא לוקחים את כלי הצייד
ויוצאים החוצה, אלא אנחנו הולכים,
מתבוננים, בוהים, מהרהרים.
ואם ראינו משהו ברצף זה, ליקטנו
את הרגע.
וזה יפה...
ונוס
כן ונוס זו כבר התביישה מהופעת הנצרות,
הופעת האל האחד, ולכן הסתירה את
יצירתה, אך לא את חזה.
כי החזה הוא סמל יניקת האל
החדש העונה לשם ישו...
מנגד, אצלי במשרד, במקום עציץ,
יש ונוס ערומה...
ובאחד הימים כשארכיאולוג כלשהו
ימצא איזשהו מקלט של טלויזיה או
מסך פגני או אייפון, ימצא גם את
הונוס שלי.
ונוס ערומה. עשויה מחוש המישוש בלבד.
ובכך אני מקווה לבלבל את דעותיו על תקופתנו.
בכבוד רב
דון קיחוטה איש תל אביב
16.12.09
לשבחו של נגיבּ מחפוז שהתחתן בגיל מאוחר
להתחתן בגיל צעיר ולהתכרבל בזהירות
הביתית. אקט סוציולוגי זה גורם לסופרנו
לחצים בטרם עת ועימם פשרות בטרם עת...
ואלו נכרים ביצירתם.
אחרי צ'כוב חשבתי שהמגמה הזו תפסק...
ישעיהו לבוביץ לא יצר דבר
הוא סידר את המגמות בסדר
מופתי ובכך הצליל לדור
מבולבל את הכרתו.
וזה גם משהו...
היום המפה "זיהום אוויר" מראה על לא טוב
נזכרתי במקבת כשיצאתי החוצה.
15.12.09
לא די שאין לי מולדת טבעית
ההשכלה שלי כולה ספונטניות
שמהולה באופי מונגולי, סקרנות
ילדותית לבין אדישות מונוטונית!?
אין חטא וטבו שלא חוויתי בחוקי
המוסר, ועדיין אין בי שום
חרטה שגורמת לי לחזור בתשובה?
בגיל 11 אמר הפסיכולוג לאימי: "לבנך אין גבולות."
מלבד לאדם, שיחה טובה ונימפה בריאה, אני לא לוקח
דבר ברצינות: מדינה, חוק, סדר-כפייתי,
עיתונות, פוליטיקאי, משפחה, שופט, צבא,
דת, ספרות, שירה, אקדמיה, זהות, רב
וכל אותם הבלים שלא כדרך הטבע.
אני אנרכיסט-אידיאליסט מתורבת!
ואיזו מין תקופה זו שיוצרת ברייה כזו?
משעשע...
את הבטלה של האצולה העביר מעמד הביניים לתועלת
ועוד תמיט חרפה על עצמך ועל משפחתך כולה!"
משפט תוכחה זה בא מפיו של אביו של דרווין
לבנו הצעיר.
וזה יפה... כי היה זה מעמד הביניים שידע כיצד
לנצל את חי הכפר וסביבתו לתועלת על ידי כך
שהשתמש בזמן כפונקציה גולמית...
וזה סודה של כל מדינה ארוכת שנים: מעמד ביניים יציב
וגולמי.
14.12.09
על הצייר מישה רפופרט
לנשיות, ואומר כשפים כגון "לציפור יש פאתוס גבוה ומסוכן לצייר אותה.."
או כגון "לרוב אני שותל את הציפורים במרחב הפוסט אנושי..."
בכך הוא אומר הסתתרה לי היכולת לראות
את תנועתה.
לכן לא נופתע כשבהמשך הוא מוסיף משפט
מעניין "... להעביר מדיטציה דרך תמונה..."
וזה יפה... כי האירוטיקה היא, בדומה למנגינת
בולרו, היא קץ היצרים ותחילת החושניות.
ומשם הדרך למדיטציה היא קצרה...
ולזכותו יאמר שב"ריאליזם העכשיוי" שלו
הוא הצליח להעביר את רוח התקופה...
האירוטיקה כאפלקצייה של היצרים
או מכחול ללא תנועה
או הסבילות של התנועה...
13.12.09
דוד
עישן קאמל.
שמענו טום וויטס.
ישבנו והתעטפנו בשתיקת החוכמה.
היה מגיע עם שלושה טריפים בראש למסיבות,
טמבלים אמרו "אתה לא דומה למרוקאי?"
החליף את השם לדייב.
האבא מת.
פלשבקים של חרטה עלו מנשמתו
ניסה לתלות את החרטה מחוץ לתקרה.
יום שישי. חולון.
אמר דוד לאם הטובה שהוא יוצא החוצה לעשן.
עלה לבניין השכן
קפץ.
12.12.09
האדם המטופח חייב להפגין שליטה מלאה בשלוש אמנויות:
פורה, אך על אלה יש להוסיף עוד אחת - שאף אחת מהן
לא תראה כאילו נעשתה באופן אמנותי...
והינה אדם זה הפך לסימביוזה
המעודן, והוא זכה להבטחה היפה
ביותר שבחיים - דהיינו, שהצלחתו
כרורכה ושזורה בהצלחתם של בני-אדם לאין ספור...
רוב בני האדם או שיש להם גוף מוזנח ומעוות
או שגופם מכוסה מסכה של ספורט, המשווה
לו מראה של אדם בשעות הפנאי, כאשר הוא
נמצא בחופשה מעצמו.
וכולם כאחד אינם אלא חולמים בהקיץ, הנבדלים
מחולמים בהקיץ אחרים אך בזה, שחלומם אינו נשאר
במוחם, אלא שהוא מעוצב בצוותא ובאוויר הממוזג
כתצורה של נפש המונית, בפעילות גופנית ודרמטית,
ולאור תופעות מגיות מפוקפקות מסויימות - אידיאות פלסטיות...
11.12.09
שאלו פעם את גיתה על הזקנה
שבזכויות אנוש: לא שכמותו שופטים עליו."
וזה יפה...
דן בן אמוץ היה משובח באורח חייו ובינוני בכתיבתו
את האנרגיות של שנות ה-70
יחד עם הצבריות המחוספסת, יצרו באיש
זה את המשפט המקסים שאותו זעק
לסופרים בדורו "לשם מה לכם הוצאות האור?
עשו זאת לבד!"
ואת זה הוא עוד זעק בעידן הדיו...
10.12.09
לצערנו עדיין יש ההיסטוריונים נגועים במגפה: הם מדווחים על הידע הגס של האנושות ולא המעודן
הבירוקרט לתוך תודעתם
של הילדים.
ובמצב שכזה עדיף כבר ידע
עקר, כגון של הלינקר הערמומי
מלקוולם גלדוול.
נ.ב
"הפטריוט" של טולסטוי הוא
בעיני מסמך טקסטואלי הכי מוסרי
בתולדות האנושות. אילו מערכות
החינוך היו מרביצות בו תורה לעוללים,
היינו חוסכים יותר ממחצית המלחמות
במאה ה-20.
היום נפגשתי עם זך
הוא תמיד מגחך עלי: "כסיל, למי אתה כותב?"
עניתי לו משהו ברוסית.
פירק בקבוק. החשיבה שלו נהפכה
למיסטית מדי. הזכיר לי את אבי
שהשתייה חיררה לו את הכבד.
אין לו עוד הרבה שנים לחיות למשורר
הקשיש הזה.
לסופר הישראלי יש את כל הכילים להיות המוביל במאה הזו
עצום על דור קודמיו: מזגן...
מוסיל ידע שהוא מביא את הרומן שלו לשיאה של הדודקציה האינטלקטואלית
אותו. לשם כך יצר שתי דמויות
"חמות": רחל וסולימן.
אך זה לא צלח לו... כן הן היו
אקזוטיות מדי, הטעם האוסטרי
שלו לא היה בנוי לזה...
וזה מעניין. כי הוא היה מעריץ
של ניטשה. אלא שאת הכוחות
של ניטשה, שיכולות לתרום ליוצר
חיוור, הוא ניווט דווקא למוסיקה.
וזה חבל... כי מוצרט כבר רמז לנו: "במקום שבו נגמרים המילים שם מתחילה המוסיקה."
9.12.09
רק מכבש מפלצתי כמו של סטלין
הסופרים הפונטנציאלים של
רוסיה: בולגקוב.
כל מה שנותר לאומלל, כדי
לשמור משהו מגחלת גאונתו
ושפיותו זו הסטירה. וזה עצוב
אתמול נתקלתי באחד מבן דורי
מעט כפוף. שוטט ברחוב קינג ג'ורג.
"מה שלומך?" שאלתי.
אמר שהוא מתרגם מיוונית את אפיקורוס.
הביט בי בעינייו המזוגגות לראות את תגובתי,
האומלל כבר חסר כל בטחון.
Дурак, אני מעריך כמוך. שיהיה בריא
ויחזיק מעמד. אני תמיד שוכח את שמו.
אבל את קברו אגלה.
8.12.09
7.12.09
אריק אנשטיין, עלי מוהר. שני נהנתנים מבוזבזים אלו, אני שותף להם
הטבעי של המלודיה, הראשון
בקולו והשני בכתיבתו. ומבצעים את
כישרונם בחינניות מולדת לפני
קהל כמו נגן כינור קשיש בשורה האחרונה
של התזמורת...
אך את יעודם האמיתי, להיות
ספורטאי, ביבזבו כהוגן...
כמוני.
האינטרנט כקץ הבהייה
הטלויזייה נאלץ עכשיו להתרוצץ
על המקלדת במרחב הוירוטליזציה
כמו צייד.
דבר זה מלמד שעידן החקלאות
של המקלדת תרם הגיע...
6.12.09
בכל פעם שאני נתקל במשורר שמדבר על רומו של עולם
לא כותב זאת בשיריו...
נ.ב
מונטיין ציין פעם שהאדם
יכול לשקר בהכל רק לא בשירה.
וזו אמת. אבל זו גם הבעיה...
5.12.09
לזכותו של עמוס קינן יאמר שהוא ראה את הספרות כפי שצריך לראות אותה
אבל לצערי זה עלה לו
בדבר הכי חשוב: שיחה.
השיחה שלו הייתה כה תמציתית
עד שחשת בה את הדממה...
הוא התייחס לחיים
ולשיחה כמו חייל ולא כמו
בן אנוש... אני מאמין שאם
היה יושב באותו בית קפה שבו
ישב אוסקר ויילד,
היה גורם שם בוודאי להרבה
פיהוקים...
מאהלר היה מהמוסיקאים המודעים ביותר לעצמם בדורו
שלו הייתה מנוגדת
מהכרתו - היא דברה על הביולוגיה
שלו ופחות על ההכרה שלו...
יתכן שעם היה חי מאוחר יותר,
היה משוחח עם פרנסיס קריק
ולא עם פרוייד...
כשנבוקוב אמר שדוסטוייבסקי הוא סופר בינוני
גלוי וגס רוח עד שבטעות הוא
חושב שיש בזה יושרה וכנות...
אני מבין אותך
ורידים יפים; שפתיים מקוסמטיקאית, אדומות.
שרתון. סוויטה. חיסלו 68 גרם. איזה פושע שאפילו
לא חזר בתשובה בועל לה את התחת.
3.12.09
2.12.09
"לכלבים יש חוש ריח חד ביותר,
את התמצית שנותרה בצואה.
אם באמצעות הריח הם למדים שכלב
זה או אחר ניזון כהלכה, הם מכבדים אותו,
משום שהם מעריכים שיש לו בעלים
חזק ועשיר; ואם הם אינם מאתרים
ריח שכזה בתמצית... הם מעריכים
שהכלב חסר חשיבות, שאדונו עני ודל,
ולפיכך הם נושכים אותו."
לאונרדו דה וינצי החמוד...
1.12.09
30.11.09
29.11.09
28.11.09
27.11.09
26.11.09
25.11.09
"המוות אינו מאורע בחיים"
אותי אצל וויטגינשטיין
נ.ב
נזכיר רק שבכך הוא השאיר
לנו רק את הגסיסה...
24.11.09
הרצינות של טוסקניני הייתה כה אצילית וכנה, עד שסלחת לו כשאמר "המלחין הכי נחות עולה על המנצח הכי נעלה"
הוא זה: "אכן, אני המאזין המושלם.
אך עדיין, רק מאזין..."
טוסקניני בחומרתו ויצירתו
יצר (נוצר) את התשתית לצעיר הנחמד הזה
מה לא הייתי נותן כדי לראות
את טוסקניני מנגן את פידליו של בטהובן
באותה שנה בזלצבורג כשסירב לנגן
את ההמנון הפשיסטי ונגד החבורה
של מילנו...
נ.ב
היו אלו דווקא שני יהודים שהחזירו
את זלצבורג כמגננה לברבריות
ששטפה את אירופה באותה שנה.
בדיוק כמו אז שהציבו היהודים-ערבים
המשכילים בימי הביניים לאירופה
את צידה האחר של הברבריות...
23.11.09
אחמטובה השובבה והמפתה הייתה מספיק פקחית להבין שטולסטוי, באננה קרנינה שלו, חיסל את אידיאל האהבה. לכן אמרה יפה:
הרדיפה אחרי אנה קריננה עד מותה..."
אולי זו המחשבה הנשית היחידה
שידעה לטעון נכון כנגד מעשהו של
טולסטוי ברומן גדול זה, אך מסוכן
עוד יותר.
ישעיה ברלין הוא ההיפוכונדר הכי בריא, צלול ובר מזל שהיה בקרב האינטלקטואלים במאה ה 20
22.11.09
20.11.09
19.11.09
השיר הכנה והיחיד של אבן גבירול
אני כינור לכל שרים ונוגנים,
ושירי כעטרה למלכים
ומגבעות בראשי הסגנים.
והנני בשש עשרה שנותי -
ולבי בן כלב בן-השמונים!"
וזה משעשע... כי אם הצעיר
המוכשר הזה היה נוגס
בתאוות הבשרים, היינו
זוכים לעוד שירים ממנו...
18.11.09
אין מילים בפי לשבחו של אותו דור קוראים נבחר ומחושל שקיבל, עיקל והדפיס סופר כמו טריסטרם שנדי
הדחיפה הראוייה לניצני
הספרות הרוסית. כי רק
שילוב מונגולי הולל ותרבותי
יכול היה לראות בספר "מסוכן"
זה כבסיס להתחלה.
לא פלא שגוגול רגיש הנפש
נאלץ להישרף בתשובה...
16.11.09
15.11.09
14.11.09
השנינות כזרי הדפנה של התרבות
שנינות משובחת.
לא במקרה בחר שיקספייר לפתוח איתה
ראשונה, במערכה שנייה של מחזהו
סערה... המשורר ראה בה כדבר ראשון שיש
בו טפלות במקום שאין בו תרבות...
11.11.09
כוחו של גיורג בכנר נעוץ בכך שקודם החל לפעול ואחרי זה לכתוב... ובזה היה זקן לגילו שפרש מהציבור והעלה את זיכרונותיו...
עם "שואף הגאונות"
של תקופתו - גיתה.
לסופר
זה לכתוב. קודם שישאף לדעת את עצמו,
אחרי זה את עמו ואחרי זה את
תקופתו. ואם אפשר קצת את האדם...
על מישל וולבק
בחברה יצרית יותר, אז יתכן שהיה
כותב על נפשות ולא על דמויות.
ההפרכות הסוציולוגיות של הסופרים
הצרפתים, זוהי עצלות הרוח.
10.11.09
9.11.09
8.11.09
יש היום את כל התנאים להחזיר את השיחה בנוסף לכתיבה.
שירתה היטב את האנושות,
אלא שהיא גם עוללה לא מעט קשיים.
אותם קשיים שבדיאלוג, שיחה שבעל
פה, היו מקבלים גוון אנושי יותר.
זאת אומרת הכתיבה כ"דם" מקבלת
סוף סוף את דיוקה.
7.11.09
המוסיקה היא הדיאלוג הכנה ביותר שיש בין האדם לחפץ
ביניהם דיאלוג. לכן אנחנו מתקשים
לדבר עליה...
גיוסם של בני 18 לצבא יש בה הרבה מריבוי אינפלציית המלחמות במאה ה-20
שניתנת לשימוש.
מתבצעת מחזוריות של 18
שנה. מחזוריות זו התאימה לתקופה
שתוחלת החיים הייתה קצרה
והאוכלוסיה מצומצמת, דהיינו
לתקופה הפרמיטיבית יותר...
זאת אומרת אם יעלה גיל גיוס
חובה, נאמר ל 30, הרי שנקבל
מחזוריות של 30 שנה ולא 18.
כוחו של כלל זה יהיה רק אם
הוא יכליל את כל המדינות, בדומה
למה ש G20 עושה עכשיו עם החלטת
מס על רווחי סיכון מכל הבנקים בעולם.
טוינבי ובעיית "המאובן"
היא "היסטוריה מאובנת", אך
פרשנותו הייתה "שבויה" בדיסציפלינה
המעניינת שלו.
כי הוא "נאלץ" לשכוח שהיהדות נוצרה
בטקסט. וזה אכן מאובן... בעוד
שהציונות נוצרה בהיסטוריה
עצמה, דהיינו מאתגר ותגובה...
6.11.09
דרידה הטוב לא קרא היטב את "משה" של פרוייד
ממשה הייתה נעוצה בכך,
"כיצד יצר משה חוקה ודת?"
דהיינו, מהו סודו של משה
שיכול לסייע לשמר את דתו
החדשה של פרוייד...
5.11.09
אל גור ונחישותו האקלמית
האדם לא יכול שלא להשתעשע
מתגובתו של אל גור להפסדו
לבוש.
הפסד זה היה כה מר עד שנשאר
רק דבר אחד לעשות, והוא למוטט
את כל תשתית הרפובליקאנים.
אין ספק שזוהי מהנקמות הפיוטיות
ביותר שידענו לאחרונה...
4.11.09
הריק נגד התאוצה
את המערב, לראשונה
עם המצאת האפס - הריק.
והפעם השנייה עם גנדי - הריק.
וזה יפה...
מה היה בתקופתו
של ישו שהפך אותו
לאל ואת גנדי לא?
אני אוהב את אצילותו ושנינותו של אבא אבן
לכל לאום מתחיל. דהיינו
לכל ראשית של גסות...
3.11.09
שיפוץ תיאטרון הבימה
של התיאטרון הלאומי.
יותר מזה לא נאמר שם.
בתיאור זה גסות...
איינשטיין העריך את ניוטון
אלא שדווקא היה זה לייבניץ,
שהיה יותר עגול מניוטון,
שהשתעשע לא פעם על "איבוד
"לדעת" של ניוטון.
כן ניוטון לא היה אחיד עם
המין היפה. בעוד שאיינשטיין אכן היה...
טולסטוי, איינשטיין וויטגנשטיין
אך שבעוד שאיינשטיין הפך את השפעתו
המוסרית של טולסטוי כפעולה, ויטגנשטיין
עשה זאת במילוליות בלבד. וכך נשארה
גסותו ללא כל פורקן...