6.2.10

כמה זה משעשע: בסופו של דבר גם המדע מונע מחוש הראייה בלבד?!

המשותף בין המדען הדגול ולהדיוט שהם
רואים
את אותו הסרט...

ההבדל שהמדען הדגול שב לראות אותו עד הפרטים
הקטנים... לאותם פרטים קטנים קוראים "אקסיומות"...


האדם והטכנולוגיה

האדם והטכנולוגיה, דהיינו המושא, אלו שתי
אבולוציות שהולכות בדואליות.

לאדם אין מושג על האבולוציה הזו, כפי שאין לו
מושג על האבולוציה שלו, הוא יכול
מקסימום לחקור את נוכוחותה.

ואם יש דיאלוג כנה ואמיתי בין שתי האבולוציות
הללו, הרי זה רק דרך המוסיקה.

המוסיקה היא תוצאת הדיאלוג ביניהם.

לא במקרה קשה לנו לדבר על המוסיקה...

אנחנו יכולים לומר, שאם יש נאמנות באדם,

הרי שהיא מתבצעת בשיאה בין האדם והמושא.

האדם יכול לחיות לבד ללא אנשים, אבל אין הוא יכול לחיות ללא מושא: טכנולוגיה

"מדוע כבודו לא עובד?"

אין לי זמן.

הספר הוא המורד הראשון בסמכות האב

והנה אדם זה נבהל ממה שהוא אמור להיות

הוא חיפש סיבה רחוקה, היא את הקרובה

ילדון עם תאנים ביד נכנס לקניון ואמר: כמה מרובים הדברים שאין לי צורך בהם

עוד לא פגשתי אדם שחי את גילו

כל מאה מקצרת את השֵנה

נערתי, האמיני לי, בחום הזה כוסית אוזו מרפה יותר מויזה

איש הביט בנער על גמל. נער הקשיב לרוח צקלג. צליל של רכב נמוג ברוח

לתוך חנות צילום ישנה ופינתית נכנס אדם לחפש נגטיב

מתוך איור בחול של שתקן: השפה נועדה להגן על חיינו

הם מייצרים רוח בתקווה לרכוש אותה

ששששש... נעבור את זה

חייך. התענג, אנוש. כן הוכחת לעצמך, וזוהי שלוותך

אדם בוהה בשקית מתגלגלת אך חי כשורש אגרסיבי

אני מביט במישהו שהיה פעם אני. ואני בוכה כי הכרתי אותו רק עכשיו

גברים, מתי לאחרונה כבשנו אישה?

בואי, נימפה שלי, אחזי בכתפי והכול ישקט

היתכן שאני בסה"כ סרקן לדיגטאלי?

מישוש

ואחרי הכל השפה והכתיבה הרחיקה את חוש המישוש.

כשהיה חוזר האדם הקדמון מהצייד, וניסה לתאר את גודל הווייתו - הוא סרטט את תנועת ידיו למקורביו. ואחרי שאלו
לא ירדו לסוף טירופו, נאלץ לקעקע על הקיר.

ואחרי זה האישה והילד היו מתגנבים ומנסים למשש את זה את חזונו.

לא פעם קורה לנו, לפרמיטיבים שבינינו,
כשאנחנו נמצאים במוזיאון, ובסתרי ליבנו אנחנו
רוצים למשש את היצירה...

לכן גם
לא נופתע מדוע האדם מקעקע, מסרטט, על
גופו...

ואז ברגע קסום חולף אחד, הם הביטו על עברם המשותף, וזכרונותיהם השלימו את קולם עוד בטרם ביטאו זאת

אדם. מי הכיר אותך. באת. הלכת.

כל עוד הקולנוע הצרפתי יסגוד לאהבה - חסרון האל לא יורגש שם... לכן לא נופתע שהקולנוע הספרדי מקצין וסוגד לאהבה

5.2.10

קליפראקטור

ישנו מושג חדש היום הנקרא קליפראקטור.

לרוב הוא רזה וחיוור פנים.
הוא גדל בעידן הקלוז-אפ, ואי לכך הוא
מעולם לא זכה לראות את התמונה הכללית.
הוא מאונן לא מתוך נוכחות-דיאלוגית, אלא
מתוך אידיאולוגיה והאדישות בלחזר אחרי בחורה,
זאת אומרת הוא מחזר אחרי בחורה, אבל
בדרך עקיפה. כל כך עקיפה עד שבחזרה
היא כבר לא שם, או שהוא מתעייף
ומרגיש כמו שוטה.

זהו גם לפעמים משורר,
שחקן, ליצן, יחצן, פעלתן, אופנתן, עיתונאי,
מדיהן.

מטבע הדברים הקילפראקטור
יסגוד לכול מה שהוא עכשיו, בתנאי שהדבר
נודע למספיק אנשים. הוא תמיד מגיח מהאי
נחת. סובל מהיפראקטיביות. ובתור שכזה הוא
בורח מכול מה שיש בו מהרצינות והאצילות,
דהיינו מכל דבר שדורש את העומק.

הוא אומן בלהסתיר את הפרובנציאליות שלו, על ידי
כך שהוא מקצין את תגובתיו ואורח חייו
עד כדי גיחוך.
הוא מזהה היטב את השמרנות
והאמצע, כי לפי זה הוא מלקט את השאריות
והופך מהם שלם.

ואת השלם הזה,
שהוא למעשה שארית, הוא מציע לדור הצעיר.
ובכך הוא הופך אותם, ואת עצמו, לשמרנים
מהעומק. ולרדיקל של השטחיות.

הכיר אדם שלא ידע שהחליפו אותו בלידה?

לה גרדיה. גור חתולים בתוך תיק. אישה ממלמלת.

צעקה. אולי לחישה. מישהו מקשיב. מפתח שלא שוכפל.

יש בטוקיו רומנטיקן שתוקע אגזוזים של רכב. עד היום אשתו השמרנית טוענת שהוא לא בגד בה.

מוטב שהאדם יהיה נאמן למזגו, אחרת התפרצויותיו לא יובנו כהלכה

היא חששה משיבוט האדם, הוא חשש משיבוט הדעה

זחלי, ים תיכונית שלי. הגיעי עד התמרים. המזגן דולק. ואז אמלא אותך בכל טוב...

...וחייכה, ריטטה לרווחה את עיניה. וניסתה לראות דרכי את תגובותיה. הרגעי, קלילונת שלי. די לי בך

4.2.10

האיש לא יצא החוצה כי גילה שהוא משנה רק את האקלים

איש חלול שמע בקונכייה, עכברוש פסע על שברי זכוכית

אדם יכול לשנות את פעולותיו אבל לא את דרך פעולותיו

לגאון אסור שיהיו מראות בבית, אחרת הוא יפחיד את עצמו

לאחרונה התחלתי לגלף בעץ עצי תמר?

אני מחבב את העיתונאי נחום ברנע

בפנקסו הקטן האיש החביב והצלול הזה
משוטט בארץ ודואג להביע היטב את השטח.

בעיניי זה פלא איך התפקיד הזה לא יצר אותו כציניקן,
בדומה לשאר חבריו למקצוע.

בניגוד אליו דן מרגלית עשה את כל "הונו" מהלשנה על חשבון רבין האציל, וכגמול על כך הברוטוס הזה מייבב דברי סרק בשתי תוכניות טלויזיה ובעיתון חסר כל תכלית. מנגד נחום ברנע נשאר עם הפנקס...

היכן כאן הצניעות האצילית, דן ברוטוס? תור אחד של ברנע שווה בערכו לכל מה שדן מרגלית עשה בחייו העלובים.

נ.ב

חבל שהטבע חנן אותי בבטלה, אולי ככה המוזה הייתה פונה אלי ודוחפת אותי לכתוב מחזה על יוליוס קיסר: בתפקיד ברוטוס דן מרגלית הצדקן ובתפקיד הקיסר אהוד אולמרט. דעיכתה של קליקה...

הוא יצא להלך בתוך מאה – מאה שהסכימה לקבל אותו

לצערו גילה שבמדינות צעירות אין את יצר הבזבוז – הכול כאגירה יצירתית

מומלץ שלא לגעת באל, אחרת הוא נהפך לאנוש

משפחה היא גם תאגיד

אנחנו לא מושפעים מסופר או הוגה, אלא ממה שיש בנו בו

3.2.10

"החיים קצרים, האומנות ארוכה, ההזדמנות באה במהירות הבזק, הניסיון חלקלק, והחלטה קשה."

רק נזכיר שאת האופריזם הזה אמר היפּוקראטס
על הרפואה ולא על תרבות מערב...

הפסיכולוגיה היא התלהבותו של התמים

על הצייר שרגא ווייל

אמן זה שאמר כן לחיים מרגש
אותי בשימוש בצבעיו
ובנשיאת
גזירת הגורל של נושאיו.

המביט בציוריו לא יכול שלא
להבחין בצבעים שאינם
נשרפים בזעקת החום, למרות
הסביבה היוקדת... הטבעיות
שבו כה אצילית ונינוחה, אותה
ניחותא
שהקיבוץ משרה מדי
פעם לאמן הנכון, עד שנדמה לך
שהוא אמר
"חכו,
סכמו את חייכם רק
בסוף!
"

הרבה זמן לא ראיתי אמן שחייך בצניעות כזו על החיים

וזה יפה



31.1.10

רק אישה אחת הצליחה לצליף בי כהוגן:

"יש לך אגו, ילדון שלי."

אמרה לי כשהייתי גאוותן, ולצערי עדיין...
ושמה ד"ר ענת ויסמן. חוג לספרות
באוניברסיטת בן-גוריון.

בהולך אל הגבר אל תשכחי את השוט

חבר, למה אתה זולל את עצמך לפני התולעים?

זאת לא סכנה, אישה. גם יונה נחה על חוט חשמל...

היא לא מוכשרת לשאת את הבטלה

יש אנשים שבמותם מציקים יותר מבחייהם

ביום שבו האדם הפסיק להעתיק מהחיות החלה האומנות

אדם מביט על פירוזו במרחב האינטרנט

דניאל אוטיי כדמות פוסט מודרנית

אם יש דבר שהקולנוע הצרפתי הצליח
להראות בדור האחרון,
זו את הדמות הזו: דניאל אוטיי

מבט ישיר וחודר אך לא עמוק.
תזזיות פנימית מאופקת. ניידות
מוחלטת ללא תכלית. דיבור קצר
ותמציתי ללא
מובן. חיוורון, צניעות
גופנית אדוקה שמתאימה לפעולות
המינוריות של ימנו.
שקוע בעבודה
רק כדי להישאר שפוי.

30.1.10

בן כספית, ארי שביט, דן מרגלית ודנקנר

צל אחד של עץ תרם יותר
מכל ההבלים והסרק שכתבה
רביעיה נקבית זו.

מרצה

מרצה גרמה לי לזקפה ולשבת בשורה הראשונה

אהבנו את קיחוטה

איזה טמבל מהשורה האמצעית הטיל בה מילה
בקפיטריה שברתי לו את האף

סקלו אותי מהממסד

בסוף היא התחתנה עם ההוא מהשורה האמצעית
הוא ממן לה להיזכר בקיחוטה ולדבר עם חברותיה

על איזה יגאל גודקוב אחד.

איזו אנורוקסטית מ Yent מתרוצצת בין פגרים. טפשה, לא סיפרו לה שבבית קברות לא רצים

על עופר שלח: הוא מתרוצץ מאז שהציץ בתוכו

אישה אוכלת תמר. גבר נח בצל. סופת חול. התנקו והתנשקו

אין לך דבר בריא יותר ליהדות כמו אהרון שבתאי ואחיו יעקב שבתאי

תרומתם היא כה חשובה
עד שבחוצפתי הראויה הייתי
משווה אותם לתרומתו של אריסטו לכנסיה...

סלינג'ר וטימון איש אתונה

פלוטרכוס מספר לנו על טימון איש אתונה:
"באחת האסיפות של האתונאים עלה
על הבימה, וכשנשתתקו הכל והשתאו
למראה לא-מצוי זה, אמר: ' יש לי
מגרש
קטן, אנשי אתונה,
ובו גדל עץ תאנה, שעד

היום תלו בו את עצמם רבים מאזרחי
עירנו.
עכשיו אומר אני
לבנות בית במקום הזה,

וברצוני להודיע על כך ברבים בעוד
מועד,
כדי שאלה מכם
החפצים לתלות את עצמם

יוכלו לעשות כך לפני כריתת
התאנה
.'

28.1.10

לא אוסקר ווילד, סטנדל, וולטר ואפילו לא היינה גורמים לי להתענג על שנינות מזוככת כמו של אוֹבִידְיוּס

היום פגשתי סופר שהפתיע אותי?

המוכה גורל אמר: "סיגריות וויסקי, השאר לבורגנים!"

לפעמים, כשנופלת עלי מוזת הרוע ללא חרטה, אני משוטט לי בבני ברק ומפתה עלמות חן תמימות.

וכי מה, רק לחב"ד מותר..?

אל תטרקי את הדלת! כי אם אתקן אותה, איילת חן שלי, אחליף מנעול...

על איתן הבר ולוגיקה

אין לך אומללן יותר משעשע
מהפובליציסט איתן הבר.

איש סתוי זה, שגדל על חרדת
העיתונות, מזכיר לנו עד כמה
יכולה להרעיל את נפשנו העליזה
העיתונות.

היה זה המדע שהצליח להשרות
בטחון בהזיותיו של האדם הפרה
היסטורי מפני תופעות הטבע.

אותה העיתונות, עדיין משתמשת
במציאות כתופעת טבע הזוייה...
סופות, סערות, ברקים, רעמים, לחשושי עלים, רעידות
אדמה, קולות יער, כישוף...


וכך איתן הבר הכפוף והרטוב ראה וספג

במשך כל חייו את הבהלה והחרדה (סערות, ברקים, רעמים..)
של העיתונות עד שנרעד מהמציאות המוחשית לגמרי.

וכמה טוב שיש תחום שנקרא לוגיקה,
כן תמיד תוכל בעזרתה לנפץ את החרדה
והאימה של העיתונות.

"הבו לי מספרים! הבו לי מספרים!"


עזבה אותו בגלל שלא הקשיב לחלומותיה, למרות שאמר לה להגשים אותם

תתייחס לאידיאולוגיה בטבעיות, כפי שכלב משתין על אנדרטה

בימנו אפשר לחקור בטקסט כמו שגניטקן חוקר סליל ד.נ.א: ניתן לראות את כול המחלות ולא רק את הפסיכולוגיה והתרבות

הגיע אליי אורח מיפן. רצה ללמוד יהדות, ביתרתי את גופתו לכל רוחות השמיים

האמן תמיד טרוד, כי הוא יוצר משהו שצריך לטרוח עליו.

27.1.10

הסרט תעלת בלאומילך הוא פלא

רק חיכוך של גסות צברית
בשילוב מענגי החיים והאירוניה

ההונגרית הידועה ביחד עם
הומור מבית מדרשו של שלום עליכם

יכולים להוציא יצירה אורבנית כזו.

בזמן שאורי זוהר ואריק איינשטיין
החלולים השפריצו את עצמם עם הזונות
בשכונה שלי, הגיע קישון אנין הטעם
והוליד יצירת מופת.

קריאה רק עכשווית מסוכנת לכותב הצעיר, היא מביאה אותו לשעתק מקורות שהוא לא ידע אותם.

כשטיפש טוען אליך, תן לו אגרוף, או תצחק.

אדם חייב להוציא דברי טעם מפיו, אחרת זהו קצה רֶקטלי של האורלי...

שורה על מצבה: "כאן נטמן רומנטיקן שנולד ושאף למות בדיו."

טוב שמדי פעם יקפוץ לדורנו משורר משעשע וגם מועיל

שקר לכולם רק לא לעצמך

אדם חייב פעם ביום לראות דבר יפה

הבריאות כשלעצמה היא גם מחלה. הסגידה לבריאות בימנו היא סימן עד כמה תדרש תפוקתו של האדם לניצול...

"צרכן בריאותי"

סודה של שיחה טובה היא לא רק בהקשבה אלא גם בתזמון

חובה להלך שעה ביום. רק לא בתמוז...

עדיף כוסית וויסקי ביום על טקסט ביום

11.1.10

יש איזה בלוגרית בארה"ב שהיא ממש וואואווו. והיא נפגשה עם אהוד ברק. ואחרי זה פרסמה את פגישתה איתו בבלוג שלה:

"העיניים של הגבר הזה כל הזמן תזזיות!?"
נערתי, בישראל או שאתה אדיש, כלומר
פוסט הלם, בסגנון רפי רשף ויובל שטיינץ, או שאתה
בעל עיניים תזזיות, בסגנון ברק - דרוך אל הלא נודע...
ויש הטוענים שהאמצע הם הפרנואידים...

והאישה הישראלית? היא השוטה האומללה ביותר - כי
היא סופגת למשכב...


לפעמים, כשהמאה הנוכחית דורשת מאתנו דבר, או רוצה לסחרר אותנו כמו יתושים ליד מאוורר, אנחנו רשאים לסרב לה

אם אתה חוטא - דאג להתענג על כך

תמוז. מזגן מקולקל. מישהי מנסה לתקן. כבר לא מבקשת עזרה

נולדתי עם משאלת מוות, והיום אני בן 90. סיפר לי הישיש

לא בכל אישה חפש את אימך

10.1.10

מר קצב, חרוט בקיר:

רק הנקלה והנפשע
בכלא מלבלב
אבל הטוב שבאדם
נובל בו ורוקב
יגון את שעריו שומר
וסוהרו הכאב

רק לגורלי הייתי נאמן

9.1.10

התו הכי חשוב בימנו הוא קו המפריד - הוא מסמל את קוצר הרוח שלנו.

היתכן שפרויד היה בסה"כ מכשף?

כשנפגש פרויד עם ישעיהו ברלין,
פלט לידו משפט משעשע: "אז בטח
תחשוב אותי לשרלטן?"

פוקנר אמר שכל מה שהוא צריך זה: "נייר, טבק, מזון וקצת וויסקי."

מוזר: א.ב יהושע טוען שהוא הושפע ממנו?

בכל שבת מקיים האדון נתניהו בביתו חוג לתנ"ך. וכולנו תקווה שהקבוצה בורכה בקריאה ענוגה

נ.ב
יש איזה רפובליקני אנגלוסכסי
שכל כך הושפע מהתנ"ך, עד
שהגיע לארץ לחפש נפט: האומלל
טען שראה סימנים לכך בתנ"ך.

השר האנמי והמשעמם אופיר פינס פרש. אבל נכון יותר לומר: התקופה פרשה ממנו...

זלמן שניאור, אנין הטעם

בלקט דברים תוססים

מר ליברמן, אילו למדת ישראלית ולא יהודית - היית קורא נכון את אבא אבן

נ.ב
כשלקח הצידה עגנון את שר החוץ
אבא אבן באמצעה של מסיבה שנערכה

בביתו של השר, לרגל זכייתו של הגליצאי
בפרס נובל, כל מה שהיה לומר לגליצאי
הערמומי והקמצן הזה לשר הוא
: "האם יוכל משרד
החוץ לספק לי בולים?"

8.1.10

על המשורר סֶנְט ג'ון פֶּרְס

כי משורר משובח זה, בעל מעוף
מרקיע ואוצר הדימויים הנוקב, משקף תקופה
שיש בה חזון... הוא מביא לנו בשורה של תרבות
אחרת, של עולם חלומות, של ארץ מופלאה.
חדי העין שביננו יבחינו לקרבה שיש בינו

לבין המשורר הישראלי עמוס אדלהייט...

דוגמה כיצד הוא משתמש בתכונות מוחשיות,
אבל אינן שייכות לשום מציאות:
"הים בנפילות התמנון
צמרם השחור של הטייפונים
מלשדו הירוק של אילן, מוצץ הרקיע את מיצו הסגול
אדם המביט אל שמי השחר, מניח את סנטרו על הכוכב האחרון
מגיפות הרוח בניפוצי המלח ובחלב של סיד חי"

הנה עוד שיר נפלא שלו:
"מצח מתחת לידיים צהובות
זכר חיצים שנורו דרך ים-הצבעים
אוניות מלאות מנגינות מגיעות אל הרציף
הררי עץ כחול.
אך למה נהפכו האוניות? - לדקלים"

והנה עוד טעימה:
"ים, קרוב לנו
ומקוצר על ידי נסיעות בלתי נראות
גדוש פירות זהב, דגים וציפורים סגולות
בשמים מרקיעים לשחקים, ותודות לצמח
הקינמון בגינתו של אבי, התערבל עולם מבולבל,
מציג לראווה קשקשים ושריונים"


ועוד:
"קוממתי את עצמי, באמונה ובכבוד קוממתיני,
וגדולה ההבטחה מהקרקע שעליה כוננתי חוקי.
יפים כלי-נשק נוצצים לאור השחר, והים אשר
מאחורינו רוגע. בהימסרה לפרסות-סוסינו תעניק
לנו זו הארץ העקרה את השמים אשר אין
להשחית את טוהרם. שמש זו אין שם לה, אך עצמתה
בינינו היא, והים לעת שחר כמוהו כהנחה
של דעת-אנוש"

אמרה: "זו מציאות."

הוא אמר: "זו בסה"כ אשליה מוחשית."

7.1.10

הרהוריו של שאול המלך שמביט על נכדו

הבט, עבד, בעולמו הנפלא של גור חיים זה?
אין שום תריס, מגן בינו לבין עולמו החיצוני
זהו אות של העולם לאהבתו כלפיו.
אין לו עדיין תוכן של ממש, רצונות, עבר
עדיין אין בתוכו דבר שיגדירו
וכך אין לו צורך בהגדרות.
כל התרגשות שבו ההתרגשות עצמה מתרגשת
כל עולמו הוא בנגיעות.

ואילו אנחנו, מהו עולמנו הפנימי אם לא תריס, מגן
מדעותיהם החיצוניות של האנשים כלפנו!

יצאנו מחדר הילדים לתוך חלל הבוגרים
הו, אדם! מה לך ולבטחון!

דון יהודה אברבנאל, מחבר הספר "שיחות על אהבה", היה היהודי הראשון שהעז למתוח גבול לקללותו של הרנסנס... אחרי זה היינו צריכים להמתין עד להיינה

גילוי הלב של טריגורין של צכוב משתווה אולי רק לגילוי הלב של פסואה

נערתי, אל תקימי על שמי מצבה. הקימי על שמי בית קפה ודאגי שרק נפשות עליזות ישכנו בו

5.1.10

טירופו של שם

הוא השתגע בציבור למרות שהוא לא היה בציבור.
ואכן, כשהתגלה שמו, סגר את החלון, הציץ לעבר שכנו לעבודה, שאכל בדיוק גזר, חייך ושב לעבוד על משהו.
בזמנו העבודה לא מלאה את הסיפוק אבל השאירה זמן לחשוב על הסיפוק. ומטבע הדברים מצב שכזה יוצר נמק בנפש ביקורתית.
וגם הוא נשוי ואב לשני ילדים. ולמחרת כשעזב את חולון
ונסע בתחבורה ציבורית לכיוון ת"א למקום עבודתו והחלו
נתזי המציאות להשטף בהכרתו, שב לחשוב על הבלוג שלו, שעליו הייתה גאוותו בחייו. אלא שאז התהדהד בתוכו הטקסט: "...אורי אורי אור יעד מתי עד מתי אולי כבר תקח את הכדורים שלך סוף סוף?לא חבל? אשתך סובלת בתך הקטנה סובלת אבל אתה בשלך מתעלם מכל הסובב אותך בשנאה האינסופית לחברת אפל לסטיב ג'ובס ולמשתמשים שהחליטו..."
איך הוא הגיע לשם הזה, שאל את עצמו אורי? וכשלא מצא את התשובה החליט לצרוח. וכשראה שאף אחד מנוסעי האוטובוס לא הגיב, צרח שוב.
הגיע למשרד ופרץ בצחוק מול פניו של מעסיקו זה 15 שנה.
ואז כהרגלו בירך את שכנו לעבודה, שאכל בדיוק יוגורט, התיישב בעמדתו והחל לנסות למלא את יום עבודתו.
לא עברה שעה מורטת ואורי פתח חלון ונכנס לבלוג שלו
"עובר אורח" והחל לסרוק שוב את התגובה מ"ס 7 שחשפה את שמו האמיתי. ואחרי שבדק וניתח כל תו ותו, סגר את החלון, הציץ לעבר שכנו והתנפל על צווארו.
בבית המשפט קבוע "רצח בדם קר", למרות שסנגורו של אורי טען לאי שפיותו. עדים סיפרו שאורי קיבל את גזר דינו באצילות מעוררת רושם. והוא מצידו דרש שאף אחד ממקורביו ומבני משפחתו לא יבקרו אותו, אלא אך ורק בבלוג שלו. ודרש בתוקף מעורר כבוד ששמו יהיה עובר-אורח ולא אורי.

מתוך מודעת דרושים שהקדימה את זמנה:

"דרוש אדם ללא מקצוע."

3.1.10

כשראיתי את עמוס עוז עומד בברכיו החלשות מול פסל השיש של היינה, הזלתי דמעה

ולפעמים אני אומר לתוכי,
עזוב את בבל. לך לך לערד,
קח בקתה מול הרי המקרא
וסיים את חייך

ואז נטייל לנו, עמוס עוז,
נטייל לנו ואקשיב לך על פוקנר,
צכוב ועגנון וברדיצ'בסקי וברנר
וגנסין

ואני אולי אלחוש לך על אותו הלוויתן
המדמם מצלצלי הציידים שממשיך
לשוט לו בים התיכון לבדו
לבדו
ואלחוש לך על אותם הקרפיאונים הקפואים
שחגים סביב
דמך המחמם

וכשיגיע הצייד האחרון וירה
בך את חץ המוות לגופך
הגדול

אולי אצליח לצלול עימך למעמקי
האוקיינוס

ושם, בקרקעית, בין משכנם
של שערי ההכרות מוטלי האנושות
אשכב על גופך ואנשום מבואתך
את נשמתך האחרונה

ואשקט

הס



האושר אינו הכרחי לאמן; האושר לא יוצר דבר פרט לזיכרונות

על אופנת הרומן האוטוביאוגרפי...

כל הדברים הגדולים נבנים באמונה, ולא בכסף

מוסף ספרות כלשהו ביקש ממני שאכתוב את עשרת הרומנים האיכותיים של העשור. השבתי לו:

"רבותי, אין באפשרותי לעשות זאת כי כתבתי רק רומאן אחד."

2.1.10

תינוק חמוד עם עניבת פרפר וורודה מגדל ומטפח את מותו

עצתו של אוקיינוס לפרומתאוס

ראיתי, פרומתאוס, וברצוני לעוץ
עצה טובה לך, אם-כי חכם אתה!
הכר את עצמך וברר נתיב חדש,
כי שר חדש מושל עתה בקהל-אלים!
אך אם תרבה דברי עתק וגדופים
נגדו - לו גם הגביה שבת פי-שבעה,
ישמע זאת זאוס - וכל היסורים האל
זכר תזכור מחר כמו משחקי-ילדות!
על-כן חדל לך, אומלל, מזעם שוא!
בקש מוצא, אשר יסיר ממך מכאוב!
אמנם ידמו דברי למלל פי-ישיש -
אך דע לך, כי צרותיך, פרומתאוס,
הלא לשון עזות ומרי הורתן!
לא זו בלבד, שלא נכנעת לצרות,
אך עוד לחדשות תשאף בגון לבב!
שמעני נא כיום, כי לקח טוב בפי:
רחק מפגע רע, מעוקץ עקרבים,
כי אין שלטון לאיש על מלך האלים!

אלך אפוא, אראה - אולי תשיג ידי
לפדות את נפשך מסבל התלאות.
אולם אתה - אל תרב להג! הרגע!
חכם אתה מאוד - ולא ידעת, כי
לשון עזה תמיט שואה על ראש-גאים!

חנוך לווין היה אריסטופאנס ישראלי. ומתי יהיה לנו אייסכילוס ישראלי..?

1.1.10

סלון. תאומים מזריקים הרואין. עיניים חכמות בוכות

פושע מזדקן. מעצבת חיוורת. הכירו בהקרנת צהריים. מישהו ירה בהם

הזוג הזה לבד באי, אמרו כבר את כל האמת

בגיל 4 זרק לי אבי, כשהיה צלול, 3 ספרים, ואמר: "למד אותם בעל פה".

יבגני אונייגין, דקדוק יווני ולטיני.
כשסיימתי הוא סיים את חייו - בן זונה!

לא במקרה אמר אדם ברוך על יואל הופמן את דעתו עליו

כן שני מיזנטרופים חרישי בוז סביבתי אלו
טעמו להפליא את כתיבתם:
אנרציה
מתוך זעם סביבתי...


וכבר החוקר היהודי פריץ מאוטנר רמז
שהשפה היא כלי לא-יצלח להכרה... זאת
אומרת יש מיסטיקה של השתיקה, אם אתה
נזיר כנה...
מר הופמן, פתח בלוג - זה יעביר לך
את הזמן הדרוש לכתיבת ספר...

31.12.09

לנשואים מומלץ לבגוד, אחרת הם מזיקים לחברה

לצערי הבורגני שבמחפוז ביחד עם השפעת האקסנצטאליסטים, הרעילו בו את הסימפוניה של דמויותיו

הייתה בו את החולשה שיש
להרבה סופרים בורגנים בתקופתו, בדומה
לתומס מאן וסרטר- רצינות רבה מדי לרעיון
שבסיפור... מאן הבין במוסיקה אבל לא במוסיקה
שבני אדם... וסרטר הבין ברעיון ולא בבני אדם...
וזה חבל. כי דווקא מחפוז גדל בשכונה רבת
גוונים, ולכן היו בו את הכלים לדלות דמות קלילה,
אותה דמות שעוזרת במהילת הפסימיות...

וזה מזכיר לי, טוב שסופר יתאמן על כתיבת
קומדיות: שם אפשר לראות את השיגיו הכנים...
שיקספיר ללא המוקיונים שלו היה מפרק חצי
ממקצבי הטרגדיה שלו... שיקספיר היה הסימפוניסט

הראשון!

30.12.09

טוסקנה. בית מלון קטן ומלוכלך. גבר מאונן בחשאי מול שעשועון. אישה ישנה, אולי

סופר שבז להיסטוריה וכותביה נמצא בחברה טובה

עגנון גיחך על קלוזנר; טולסטוי בז למורה
להיסטוריה שלו, דרך אגב הוא נקם בו במלחמה
ושלום שלו, והפולומוס עם ההיסטוריונים סביב
"נוטות החסד" והיד עוד נטוייה...

בקיצור, ליטול מהם את הסטטיסטיקה ולהעבירה
לנפש החיה.

והינה מה אומר הסופר המשובח האלג'רי וואסיני אלעארג':
"ההיסטוריה נושאת בחובה סוג של קדושה וכל
פעם שאנו נוגעים בקדושה זו, הממונים על הקדושה
הזו מקללים אותנו וטופלים עלינו שלל האשמות..."


כי סופר טוב הוא משרתה של האנושות, בעוד
שהיסטוריון טוב הוא משרתה של המדינה...

29.12.09

והוציאה ספר; ע"מ 96 באמצע, ואמרה: "אתה רואה, נשמתי, אפילו סימנו אותה פסקה..!"

יש באזורנו איזו הוצאה לעור העונה לשם "בבל"!?

והוצאה זו לקחה על עצמה משימה: "הטווח המותר של הבינוני"...

ובתוך קונכייה שקטה זו יש מספר יורמים חסרי ויטמין D
שיוצרים לחשים של הבלים שאין בהם צורך. בעוד
במה שיש צורך היורמים לא יודעים שיש צורך...
זאת אומרת יש בהם את הכנות לצורך, אך אין להם

את הכלים לצורך...

זוהי אותה חבורה שוולבק היורם בדיוק כותב עליהם.
הנוסע עם המדריך שחש למרוד במדריך התיירים...
התפרצותו של איש המשרד המינורי...

הוצאה בינונית ושמרנית זו אחראית להרבה
פיגור שנוצר לנו כאן... ומדוע? כי היא יוצרת
פסיביות ומייבאת פסיביות שממילא קיימת כאן בשפע...
וכך במקום לסתום ווקום של אלטרנטיבה היא רק ממלאת
אותו יותר... היא ממלאת את הלא כלום בכלום!?

נ.ב
במקום ההבלים של "לילות ערב" מוטב שתייבאו
את וואסיני אלעארג'

אני קורא את האינטלקטואל הקהירי נגיבּ מחפוז ואני מתענג

אני מתענג מהטבעיות שלו. כן סופר
זה בורך במתנה: לו היה לו את הצורך
בבניית זהות... לא היה לו את הצורך
ללכת לשוליים כדי לעקוף את בעיית הפרובנציה...

שם, בבתי קפה של קהיר, בין היוונים, טורקים
ואנגלים והצרפתים האקסצנטאליסטים
כתב ברוח הזמן על בעיות החברה והיחיד.

והטבעיות ההומנית שלו הייתה כה כנה, עד שהיה מהיחידים
מחבורת קהיר שהתייחס לישראלים כמו שהם: הרי גסי הרוח היו
פעם מיעוט אצלנו בקהיר, לא..?

ועוד על הטבעיות שלו ניתן לראות בפסקה מקסימה זו,
שנכתבה בשנות השישים: "בקט

הציניקן היה מהראשונים שהתווכח עם המו"ל שלו על עניינים
כספים... "

וזה יפה... וכמה בטחון והרגשת בן-בית
בכפר הגלובלי יש בפסקה זו.
שנינות כזו בנויה על רצף ספרותי ארוך-ארוך...

25.12.09

אני מקליד על כל המאות. ועם המאה הנוכחית אני עורך

שבת שעברה התעלפתי

איזה זוג בורגנים הזמינו לי אמבולנס.

הובלתי באלונקה כשאני מביט בשמיים
וחיוך אבסורדי על פני (עדיין לא הבנתי את החיוך הזה?).

רצה הגורל והניחו אותי בחדר עם שני רוסים:
הראשון קווקזי בין 70 עם זקפה של ילד בין 15 ועיניים של נוכל
והשני חולה אפילפסיה ממוסקבה ששילשל במכנסיים.

הקווקזי סיפר לי על לרמונוטוב
ועל חייו בתור רקדן בלהקה
קווקזית.

חולה האפילפסיה לא סיפר דיבר.


"ממש כמו דוסטויבסקי." אמרתי לחולה האפילפסיה (איזו התנשאות)
לא השיב דבר

בצילום חזה גילו שהריאות שלי סתומות.

"תפסיק לעשן!" אמרה הפשיסטית הבריאה

כל שעתיים התגנבתי עם הקווקזי לעשן.
קנה לי קופסה פרלמנט (23ש"ח), אמרתי אני אחזיר לו.


למחרת בבוקר אכלנו שלושתנו. הקווקזי פתח
בקבוק ופירקנו אותו

סוף סוף חולה האפילפסיה מלמל משהו: "הוא יהודי
אמיתי..." אמר וסימן על הקווקזי הערמומי

מאוחר יותר השתחררתי בלי לומר שלום ובלי להחזיר
את הקופסה





נעים להירטב בטל

הבעיה עם הסיפור הקצר שהוא ארוך מדי

פלוני מתוך טוויטר

רצתה להרוג אותו אך גילתה שזה לא יועיל לאף אחד

24.12.09

הכיר אדם שהוא קורא מלידה. אני משתדל לא להפריע לו

ללמוד את חי בעל פה

והינה אדם זה אין לו גורם מסדיר בחיים. בהתנהגות שלו אין שום דבר להתנגד לו, לשנוא אותו, להתייחס אליו

היש אדם טרי בימנו?

איזו שובבה היא: ציירה לי לב על קצף הגילוח

רויטל

בת 34. דתייה.
התאהבה באיזה רב שרמנטי שודד נפשות.

הרב נשוי עם שני ילדים.
ביום איתם בלילה עם רויטל.

"תבחר." אמרה לו.
לא בחר.

אשתו של הרב היא כלבה משדרות
עם אחד עשר אחים. איימו לרצוח את רויטל.

"תבחר." אמרה לו.
לא בחר.


עכשיו היא גדועה. אם תבחר בו
תוחרם מהקהילה. תאבד את פרנסתה.
אם הוא יבחר בה יאבד את ילדיו.

הרב שולח מכתבים. מרקיב את ליבה עם מילים.

"איך הוא כותב!" אמרה לי.

רוצה להביא ממנו ילד. "אני אסתגר בבית מחודש שלישי," אמרה.

"יגאל, אתה מזכיר לי את ברי סחרוף." אומרת לי תמיד.

ואני מקשיב. מכיל. מכיל בגופי הרזה והשרירי
ו ה-184 ס"מ ו ה- 16 ס"מ ובדמי המונגולי והיהודי והערבי והגרמני.

מחר תראה אותי בטח. אולי עוד תחיה. אולי

23.12.09

על יורם קניוק

אילו סופר זה לא היה בוחר ביהודי שלא בו היה
ובמקום זה היה בוחר את הרפתקאותיו
הגבריות - היה לנו סופר בישראל.

אך לא. העדיף להיות בן תפנוקים צפוני תל-אביבי
שהציץ לטראמות של אחרים...

והיכן ניתן לראות ביצירתו את האי יושר?
דווקא בספרו "בתו". שם צצה לו דמות
שדרשה את הכנות...

הסטייה המיותרת בין הביאוגרפיה שלו לבין יצירתו
היא אחת המשעשעות והאבסורדיות שראיתי
סופר עושה מחייו...

חייל גוסס בשקט. זר עם סיגריות הניח עליו זקט. נתן לו שתי שאיפות עשן. הלך

22.12.09

אין לך אומה או אדם שלא נזקק לאשליה נעימה...

אומנות, קולנוע, ספרות, שירה, ספורט,
עבודה, מוסיקה ובלוג... וכל מה שיצר
האדם כדי להנעים את כוחו המדמה
מתלאות המציאות.

והרוצה לראות כיצד אומה שדרכיי
אשלייתה נחסמים, ובכל זאת האדם
מוצא את הדרך לאשלייה הנעימה
יצפה נא
בסרטון משעשע זה

אל תתעצל - קרא את הומרוס!

כי אין לך גאון שלא קרא בו...


כתוב את מה שיש לך וגלה את מה שאין לך

21.12.09

אמרה לי השובבה: "קח אותי למקום שממנו מתחיל היחסי."

כל דור צובר לו מהפכן. ובחלוף המאה היא פולטת אותו

ישנו שוטה שמנסה לצמצם את המאה הקודמת

אנטוניו קאמֶלי

משורר רנסנסי שגדל על
ברכי אובדיוס השנון והוראטיוס
הטוב, יחד עם קלילולתה של פרינציה
כתב שרים חדים ומהרים מלאי סטירה.
משורר זה שבר את תבנית הסונטה שהייתה
נהוגה, אותה סונטה של 14 שורות
שאומצה לימים באנגליה של אליזבת
הראשונה.

הנה לדוגמה שיר דואט משוחרר מכבלים:


"מוטב לי שאנשא לחייט: הוא יתפור
כמה תפרים בלולאתי.
אתה מבלה כל שעה בכתיבת שירים ומכתמים,
ואני חיה עם בעל שכמוהו כנערה: ייקח השד אותך
ואת הסונטות שלך!"

בהמשך מגיב המשורר בבית שנון אחר
ומגלה את סיבתו:

"המשחק שאת אוהבת אינו אהוב עלי,
משום שאיני רוצה עוד גורים סביב
האח..."

20.12.09

מכל האומניות בימנו המחול הכי מושך אותי

אותה תנועה של נערות וחינניות
שמשכה את זקני אתונה... והכה מנוגדת
למסורת היהודית. זהו אחד הניסים של
הציונות שהצליחה להחזיר תנועה חושנית בחזרה
לתוך דפי העובש של החדר.

אני אומר להחזיר: כי מלכנו במקרא ידעו
מה זו תנועה...

ואחרי אפולו של טשרניחובסקי,
נאמר היום כך: יופיו הפיזי של האדם הוא לא בגנטיקה, אלא בתנועתו.

19.12.09

על ימין ושמאל

הימני מטבעו אינו כובש, בניגוד לשמאלני.
הימני, כמו כל פרנואיד, דרך פחדיו יוצר
את מציאותו. ובכך למעשה משמיד אותה
ואת עצמו עימה.
בעוד שהשמאלני מנסה ליצור את המציאות
בצלמו רק כדי לשמר את הימצאותו.

18.12.09

אני לא מתענג מהרומן השני שלי

מין כורח ללא שום הנאה. אולי פה ושם
פסקה כלשהי שגורמת לי הנאה. תופת!

זה דבר לא טבעי לכתוב! הסיבה היחידה
שאני כותב זה בגלל האגו שלי: להיות נצחי.
איזו הבלות ושטות!

למזלי יש גלים ואני מתפרק בים.
רק שם, בים, הנצח היחיד, במשכנו של
פוסידון אני מרגיש שאני חי.
גל אחד טוב משתווה לכל הספרים
שאני אכתוב. ומבט אחד של גולש שאומר
לך "בן אדם, גלשת יפה!" שווה את כל המחמאות
שקיבלתי על ספרי. ואם למות אז למות בים.

אני דולפין מאובן

17.12.09

על הצילום

הצילום מטבעו שייך לצייד.
אנחנו צדים את הרגע.
לכן לצלמים, בדומה לעיתונאים, ישנה
את הגסות.

ולכן גם לא צילמתי.
אלא שמאז הופעת הטלפון הנייד,
הדברים השתנו.

אנחנו לא לוקחים את כלי הצייד
ויוצאים החוצה, אלא אנחנו הולכים,
מתבוננים, בוהים, מהרהרים.
ואם ראינו משהו ברצף זה, ליקטנו
את הרגע.

וזה יפה...

ונוס

...ובפסלון פגני זה ונוס מכסה את יצירתה.
כן ונוס זו כבר התביישה מהופעת הנצרות,
הופעת האל האחד, ולכן הסתירה את
יצירתה, אך לא את חזה.
כי החזה הוא סמל יניקת האל
החדש העונה לשם ישו...

מנגד, אצלי במשרד, במקום עציץ,
יש ונוס ערומה...
ובאחד הימים כשארכיאולוג כלשהו
ימצא איזשהו מקלט של טלויזיה או
מסך פגני או אייפון, ימצא גם את
הונוס שלי.
ונוס ערומה. עשויה מחוש המישוש בלבד.
ובכך אני מקווה לבלבל את דעותיו על תקופתנו.

בכבוד רב
דון קיחוטה איש תל אביב

16.12.09

לסופר הירושלמי:

כתוב על כל מה שעגנון נאלץ
לא לכתוב...

לשבחו של נגיבּ מחפוז שהתחתן בגיל מאוחר

בניגוד לדורנו הסופרים שממהרים
להתחתן בגיל צעיר ולהתכרבל בזהירות
הביתית. אקט סוציולוגי זה גורם לסופרנו
לחצים בטרם עת ועימם פשרות בטרם עת...
ואלו נכרים ביצירתם.

אחרי צ'כוב חשבתי שהמגמה הזו תפסק...

ישעיהו לבוביץ לא יצר דבר

הוא היה ספרן-לוגי.
הוא סידר את המגמות בסדר
מופתי ובכך הצליל לדור
מבולבל את הכרתו.

וזה גם משהו...

היום המפה "זיהום אוויר" מראה על לא טוב

"יום מטונף כל כך יפה עוד לא ראיתי"
נזכרתי במקבת כשיצאתי החוצה.

15.12.09

לא די שאין לי מולדת טבעית

גם אין לי השכלה פורמלית.

ההשכלה שלי כולה ספונטניות
שמהולה באופי מונגולי, סקרנות
ילדותית לבין אדישות מונוטונית!?

אין חטא וטבו שלא חוויתי בחוקי
המוסר, ועדיין אין בי שום
חרטה שגורמת לי לחזור בתשובה?

בגיל 11 אמר הפסיכולוג לאימי: "לבנך אין גבולות."

מלבד לאדם, שיחה טובה ונימפה בריאה, אני לא לוקח
דבר ברצינות: מדינה, חוק, סדר-כפייתי,
עיתונות, פוליטיקאי, משפחה, שופט, צבא,
דת, ספרות, שירה, אקדמיה, זהות, רב
וכל אותם הבלים שלא כדרך הטבע.
אני אנרכיסט-אידיאליסט מתורבת!
ואיזו מין תקופה זו שיוצרת ברייה כזו?

משעשע...

האם אני מוכשר יותר בקריאה מאשר בכתיבה?

לחיות כדרך כתיבה או בקריאה?

עשה לך מנהג: פעם ביום אמור דברי טעם ותראה דבר יפה

את הבטלה של האצולה העביר מעמד הביניים לתועלת

"לך איכפת רק מרובים, כלבים וצייד חולדות,
ועוד תמיט חרפה על עצמך ועל משפחתך כולה!"


משפט תוכחה זה בא מפיו של אביו של דרווין
לבנו הצעיר.
וזה יפה... כי היה זה מעמד הביניים שידע כיצד
לנצל את חי הכפר וסביבתו לתועלת על ידי כך
שהשתמש בזמן כפונקציה גולמית...

וזה סודה של כל מדינה ארוכת שנים: מעמד ביניים יציב
וגולמי.

מלחמות הם לא מטבע האדם, כי אין דבר כזה טבע האדם

14.12.09

על הצייר מישה רפופרט

כשהצייר מישה רפופרט משייך אירוטיקה
לנשיות, ואומר כשפים כגון "לציפור יש פאתוס גבוה ומסוכן לצייר אותה.."
או כגון "לרוב אני שותל את הציפורים במרחב הפוסט אנושי..."

בכך הוא אומר הסתתרה לי היכולת לראות
את תנועתה.

לכן לא נופתע כשבהמשך הוא מוסיף משפט
מעניין "... להעביר מדיטציה דרך תמונה..."

וזה יפה... כי האירוטיקה היא, בדומה למנגינת
בולרו, היא קץ היצרים ותחילת החושניות.
ומשם הדרך למדיטציה היא קצרה...

ולזכותו יאמר שב"ריאליזם העכשיוי" שלו
הוא הצליח להעביר את רוח התקופה...

האירוטיקה כאפלקצייה של היצרים
או מכחול ללא תנועה
או הסבילות של התנועה...

אני מעריך את הלהט

וטעמו המשובח בבחירת בגדיו
של הפילוסוף הנחמד רפאל זגורי

כשהלב פושע השכל מייצגו

13.12.09

לאחרונה אני שב וקורא בחייו של טולסטוי

אני חושב שאני עושה טעות:
הפרא האדם הזה יוציא את
הפרא האדם שבי.

דוד

נשמה הגיעה מחולון שהתביישה באבא שלה.
עישן קאמל.
שמענו טום וויטס.
ישבנו והתעטפנו בשתיקת החוכמה.

היה מגיע עם שלושה טריפים בראש למסיבות,
טמבלים אמרו "אתה לא דומה למרוקאי?"

החליף את השם לדייב.

האבא מת.

פלשבקים של חרטה עלו מנשמתו
ניסה לתלות את החרטה מחוץ לתקרה.

יום שישי. חולון.
אמר דוד לאם הטובה שהוא יוצא החוצה לעשן.
עלה לבניין השכן
קפץ.

אמנון נבות פעם אמר לי: "יש אולי 200 קוראים".

- זה לא יותר מדי? השבתי לו...

כמו סוקרטס ואלוהים, הוא לא פירסם הרבה...

ראה את המציאות כמו תלוש משכורת, את החיים כמו ילד

12.12.09

יש צרכני מלל ויש קוראים

ולכן הוצאות האור איבדו את
השליטה: הן מותשות מהזנת הצרכן...

האדם המטופח חייב להפגין שליטה מלאה בשלוש אמנויות:

בהליכה בעיר, ברכיבה על אופניים ובשיחה
פורה, אך על אלה יש להוסיף עוד אחת - שאף אחת מהן
לא תראה כאילו נעשתה באופן אמנותי...

והינה אדם זה הפך לסימביוזה

לפרי עבודת צוות לאומית במובנה
המעודן, והוא זכה להבטחה היפה
ביותר שבחיים - דהיינו, שהצלחתו
כרורכה ושזורה בהצלחתם של בני-אדם לאין ספור...

רוב בני האדם או שיש להם גוף מוזנח ומעוות

שאין בינו ובין מהותם הרוחנית ולא כלום,
או שגופם מכוסה מסכה של ספורט, המשווה
לו מראה של אדם בשעות הפנאי, כאשר הוא
נמצא בחופשה מעצמו.
וכולם כאחד אינם אלא חולמים בהקיץ, הנבדלים
מחולמים בהקיץ אחרים אך בזה, שחלומם אינו נשאר
במוחם, אלא שהוא מעוצב בצוותא ובאוויר הממוזג
כתצורה של נפש המונית, בפעילות גופנית ודרמטית,
ולאור תופעות מגיות מפוקפקות מסויימות - אידיאות פלסטיות...

11.12.09

מר בורחס, את קיחוטה כותבים בנוצה

כשבעל אותה, תמיד דרשה שישאיר את הדלת פתוחה

שורשה של הבהייה היא במזרח התיכון, כשרועה הצאן היה מהלך עם כבשיו. ואז היה מתיישב תחת כנפי הצל ובוהה סביבו

שאלו פעם את גיתה על הזקנה

השיב " הזקן מאבד אחת הגדולות
שבזכויות אנוש: לא שכמותו שופטים עליו."

וזה יפה...

דן בן אמוץ היה משובח באורח חייו ובינוני בכתיבתו

ולזכותו של קינן שאמר לו זאת.

את האנרגיות של שנות ה-70
יחד עם הצבריות המחוספסת, יצרו באיש
זה את המשפט המקסים שאותו זעק
לסופרים בדורו "לשם מה לכם הוצאות האור?
עשו זאת לבד!"


ואת זה הוא עוד זעק בעידן הדיו...

10.12.09

לצערנו עדיין יש ההיסטוריונים נגועים במגפה: הם מדווחים על הידע הגס של האנושות ולא המעודן

ואת הידע הגס הזה מקטלג
הבירוקרט לתוך תודעתם
של הילדים.

ובמצב שכזה עדיף כבר ידע
עקר, כגון של הלינקר הערמומי
מלקוולם גלדוול.

נ.ב
"הפטריוט" של טולסטוי הוא
בעיני מסמך טקסטואלי הכי מוסרי
בתולדות האנושות. אילו
מערכות
החינוך היו מרביצות בו תורה לעוללים,
היינו חוסכים יותר ממחצית המלחמות
במאה ה-20.

לחינניות הצרפתית

תרבותו של העכוז

היום נפגשתי עם זך

דיברנו על נימפות. שירה איטלקית.
הוא תמיד מגחך עלי: "כסיל, למי אתה כותב?"
עניתי לו משהו ברוסית.

פירק בקבוק. החשיבה שלו נהפכה
למיסטית מדי. הזכיר לי את אבי
שהשתייה חיררה לו את הכבד.

אין לו עוד הרבה שנים לחיות למשורר
הקשיש הזה.

לסופר הישראלי יש את כל הכילים להיות המוביל במאה הזו

וגם בגלל שיש לו יתרון טכני
עצום על דור קודמיו: מזגן...

אלתרמן ראה בפסטרנק דמות למופת

חבל.

מוסיל ידע שהוא מביא את הרומן שלו לשיאה של הדודקציה האינטלקטואלית

ובחושיו החדים רצה מעט לחמם
אותו. לשם כך יצר שתי דמויות
"חמות": רחל וסולימן.

אך זה לא צלח לו... כן הן היו
אקזוטיות מדי, הטעם האוסטרי
שלו לא היה בנוי לזה...

וזה מעניין. כי הוא היה מעריץ
של ניטשה. אלא שאת הכוחות
של ניטשה, שיכולות לתרום ליוצר
חיוור, הוא ניווט דווקא למוסיקה.

וזה חבל... כי מוצרט כבר רמז לנו: "במקום שבו נגמרים המילים שם מתחילה המוסיקה."

כל התקופות היצירתיות היו רציניות

אדם בדרך. באדם הזה יש אדם בדרך. וגם בזה. מישהו התאהב בו. מישהו בעולם הדליק את המחשב עכשיו

9.12.09

רק מכבש מפלצתי כמו של סטלין

יכול היה לשרוף את גדול
הסופרים הפונטנציאלים של
רוסיה: בולגקוב.

כל מה שנותר לאומלל, כדי
לשמור משהו מגחלת גאונתו
ושפיותו זו הסטירה. וזה עצוב

אתמול נתקלתי באחד מבן דורי

כחוש, חיוור, חסר לא ברזל בדם,
מעט כפוף. שוטט ברחוב קינג ג'ורג.

"מה שלומך?" שאלתי.
אמר שהוא מתרגם מיוונית את אפיקורוס.
הביט בי בעינייו המזוגגות לראות את תגובתי,
האומלל כבר חסר כל בטחון.
Дурак, אני מעריך כמוך. שיהיה בריא
ויחזיק מעמד. אני תמיד שוכח את שמו.
אבל את קברו אגלה.

טוב שאדם יחיה בסתירה, העיקר לא בהפרכה

תמיד שאלה אותו מה הוא. השיב לה רק לפני מותו

השאירה לו תלתל מערוותה. הוא השאיר פליטה בצילום. והצילום הוצג במזרח ברלין – התלתל שמור בע"מ 122

7.12.09

ובמקרה הטוב התנ"ך נועד כחומר לסופר – הוא לא נועד ליהודי, לאידיוט ולחמור סבר...

הבא נהיה בני אדם: נשתעשע

אריק אנשטיין, עלי מוהר. שני נהנתנים מבוזבזים אלו, אני שותף להם

שניהם מעבירים את הכישרון
הטבעי של המלודיה, הראשון
בקולו והשני בכתיבתו. ומבצעים את
כישרונם בחינניות מולדת לפני
קהל כמו נגן כינור קשיש בשורה האחרונה
של התזמורת...

אך את יעודם האמיתי, להיות
ספורטאי, ביבזבו כהוגן...
כמוני.

אם רמזו לך שאתה סופר בינוני, סימן שהעלילה שלך טובה

תאכל טוב. תישן טוב. השאר יגיע

האינטרנט כקץ הבהייה

דור שלם שגדל על בהיית
הטלויזייה נאלץ עכשיו להתרוצץ
על המקלדת במרחב הוירוטליזציה
כמו צייד.

דבר זה מלמד שעידן החקלאות
של המקלדת תרם הגיע...

6.12.09

אתה יכול להזיק לבריאות שלך, בתנאי שבזבזת את עצמך כראוי

בכל פעם שאני נתקל במשורר שמדבר על רומו של עולם

יש לי דחף עז לומר לו: אני מקווה שכבודו
לא כותב זאת בשיריו...

נ.ב
מונטיין ציין פעם שהאדם
יכול לשקר בהכל רק לא בשירה.
וזו אמת. אבל זו גם הבעיה...

5.12.09

לזכותו של עמוס קינן יאמר שהוא ראה את הספרות כפי שצריך לראות אותה

פחות מהחיים...

אבל לצערי זה עלה לו
בדבר הכי חשוב: שיחה.
השיחה שלו הייתה כה תמציתית
עד שחשת בה את הדממה...
הוא התייחס לחיים
ולשיחה כמו חייל ולא כמו
בן אנוש... אני מאמין שאם
היה יושב באותו בית קפה שבו
ישב אוסקר ויילד,
היה גורם שם בוודאי להרבה
פיהוקים...

אין לך רעיון גדול שהטפשות לא ידעה להשתמש בו

לאונרדו היה שמרן במחמאות על אמנים אחרים

אבל היה אחד שכן הוא
הזכיר: ג'וטו שמו.
ואותו צייר אציל ומבורך צייר
את זה, וכזכור לאונרדו אהב להתעופף...

מאהלר היה מהמוסיקאים המודעים ביותר לעצמם בדורו

ולכן משעשע שדווקא המוסיקה
שלו הייתה מנוגדת
מהכרתו - היא דברה על הביולוגיה
שלו ופחות על ההכרה שלו...

יתכן שעם היה חי מאוחר יותר,
היה משוחח עם פרנסיס קריק
ולא עם פרוייד...

כשנבוקוב אמר שדוסטוייבסקי הוא סופר בינוני

הוא התכוון לכך: הוא כל כך
גלוי וגס רוח עד שבטעות הוא

חושב שיש בזה יושרה וכנות...

ונניח שנייצר רוח - האם בכך רכשנו אותה?

אני מבין אותך

עורכת דין נשרדת. חצאית קצרה, רגליים חיוורות,
ורידים יפים; שפתיים מקוסמטיקאית, אדומות.

שרתון. סוויטה. חיסלו 68 גרם. איזה פושע שאפילו
לא חזר בתשובה בועל לה את התחת.

2.12.09

ליד הכותל, הוא יצא ממועדון שש-בש ואנס ילדה

"לכלבים יש חוש ריח חד ביותר,

כך שהם יכולים לקבוע בעזרת אפם
את התמצית שנותרה בצואה.
אם באמצעות הריח הם למדים שכלב
זה או אחר ניזון כהלכה, הם מכבדים אותו,
משום שהם מעריכים שיש לו בעלים
חזק ועשיר; ואם הם אינם מאתרים
ריח שכזה בתמצית... הם מעריכים
שהכלב חסר חשיבות, שאדונו עני ודל,
ולפיכך הם נושכים אותו."


לאונרדו דה וינצי החמוד...

30.11.09

סרוונטס ופרויד לקחו את הספרות ברצינות

אך לפרויד היה יתרון, קוראיו
היו רצינים יותר ומושפעים

יותר...

קביעה צוננת של מה שאפשר

יש לו כשרון על טבעי לאמפתיה

25.11.09

"המוות אינו מאורע בחיים"

המשפט היחיד שהרשים
אותי אצל וויטגינשטיין

נ.ב
נזכיר רק שבכך הוא השאיר
לנו רק את הגסיסה...

24.11.09

הרצינות של טוסקניני הייתה כה אצילית וכנה, עד שסלחת לו כשאמר "המלחין הכי נחות עולה על המנצח הכי נעלה"

כי מה שהוא אמר במילים פשוטות
הוא זה: "אכן, אני המאזין המושלם.
אך עדיין, רק מאזין..."

טוסקניני בחומרתו ויצירתו
יצר (נוצר) את התשתית לצעיר הנחמד הזה

מה לא הייתי נותן כדי לראות
את טוסקניני מנגן את פידליו של בטהובן
באותה שנה בזלצבורג כשסירב לנגן
את ההמנון הפשיסטי ונגד החבורה
של מילנו...

נ.ב
היו אלו דווקא שני יהודים שהחזירו
את זלצבורג כמגננה לברבריות
ששטפה את אירופה באותה שנה.
בדיוק כמו אז שהציבו היהודים-ערבים
המשכילים בימי הביניים לאירופה
את צידה האחר של הברבריות...

23.11.09

אחמטובה השובבה והמפתה הייתה מספיק פקחית להבין שטולסטוי, באננה קרנינה שלו, חיסל את אידיאל האהבה. לכן אמרה יפה:

"צביעות מינית בכך שאפשר את
הרדיפה אחרי אנה קריננה עד מותה..."

אולי זו המחשבה הנשית היחידה
שידעה לטעון נכון כנגד מעשהו של
טולסטוי ברומן גדול זה, אך מסוכן
עוד יותר.

ישעיה ברלין הוא ההיפוכונדר הכי בריא, צלול ובר מזל שהיה בקרב האינטלקטואלים במאה ה 20

היה בו נרקיסיזם סוציאלי...

אנחנו נודה להוצאת רסלינג אם תחזיר את "מפתח העניינים" לספרים

נא לא להפריע בין 2 ל 4

19.11.09

השיר הכנה והיחיד של אבן גבירול

"אני השר - והשיר לי לעבד,
אני כינור לכל שרים ונוגנים,
ושירי כעטרה למלכים
ומגבעות בראשי הסגנים.
והנני בשש עשרה שנותי -
ולבי בן כלב בן-השמונים!"

וזה משעשע... כי אם הצעיר
המוכשר הזה היה נוגס
בתאוות הבשרים, היינו
זוכים לעוד שירים ממנו...

18.11.09

מר מאיר שליו, כשאין על מה לכתוב מדברים. ועדיף עם משהו שלא מסכים איתך...

אין מילים בפי לשבחו של אותו דור קוראים נבחר ומחושל שקיבל, עיקל והדפיס סופר כמו טריסטרם שנדי

הרי רומן משובח זה נתן את
הדחיפה הראוייה לניצני
הספרות הרוסית. כי רק
שילוב מונגולי הולל ותרבותי
יכול היה לראות בספר "מסוכן"
זה כבסיס להתחלה.
לא פלא שגוגול רגיש הנפש
נאלץ להישרף בתשובה...

תמיד דרשה גמירה על הבטן, טענה שכך הבזבוז מומחש

היונה פרפרה בתוך חנות בדים

14.11.09

השנינות כזרי הדפנה של התרבות

דורות לוקח לתרבות כדי להגיע לרמת
שנינות משובחת.

לא במקרה בחר שיקספייר לפתוח איתה
ראשונה, במערכה שנייה של מחזהו
סערה... המשורר ראה בה כדבר ראשון שיש
בו טפלות במקום שאין בו תרבות...

11.11.09

צודק: לעגנון אכן הייתה נטייה לתשבוץ סימבולים גלותיים...

כוחו של גיורג בכנר נעוץ בכך שקודם החל לפעול ואחרי זה לכתוב... ובזה היה זקן לגילו שפרש מהציבור והעלה את זיכרונותיו...

ולמזלו הוא לא בא במגע
עם "שואף הגאונות"
של תקופתו - גיתה.

שייקספיר הכיר קצת את האדם - אז כיצד אתה אומר "זהו האדם."!?

האדם טמון בתוך מערכת פתוחה.

לסופר

הדבר האחרון שסופר צריך לדעת
זה לכתוב. קודם שישאף לדעת את עצמו,
אחרי זה את עמו ואחרי זה את
תקופתו. ואם אפשר קצת את האדם...

על מישל וולבק

אילו מישל וולבק היה מסתובב
בחברה יצרית יותר, אז יתכן שהיה
כותב על נפשות ולא על דמויות.

ההפרכות הסוציולוגיות של הסופרים
הצרפתים, זוהי עצלות הרוח.

משורר קשיש הלך ברחוב עם דון קיחוטה ומכשפה מאיטליה

גברתי, הוא לא עצל. הוא פשוט מאשר את התנגדות הטבע

היא עושה מה שמתרחש ממילא

8.11.09

יש היום את כל התנאים להחזיר את השיחה בנוסף לכתיבה.

הכתיבה כאינסטרומנט לאינפורמציה
שירתה היטב את האנושות,
אלא שהיא גם עוללה לא מעט קשיים.

אותם קשיים שבדיאלוג, שיחה שבעל
פה, היו מקבלים גוון אנושי יותר.
זאת אומרת הכתיבה כ"דם" מקבלת
סוף סוף את דיוקה.

7.11.09

המוסיקה היא הדיאלוג הכנה ביותר שיש בין האדם לחפץ

אלו שתי אבולוציות שמנהלות
ביניהם דיאלוג. לכן אנחנו מתקשים
לדבר עליה...

גיוסם של בני 18 לצבא יש בה הרבה מריבוי אינפלציית המלחמות במאה ה-20

יש עודף של אוכלוסיה
שניתנת לשימוש.

מתבצעת מחזוריות של 18
שנה. מחזוריות זו התאימה לתקופה
שתוחלת החיים הייתה קצרה
והאוכלוסיה מצומצמת, דהיינו
לתקופה הפרמיטיבית יותר...

זאת אומרת אם יעלה גיל גיוס
חובה, נאמר ל 30, הרי שנקבל
מחזוריות של 30 שנה ולא 18.

כוחו של כלל זה יהיה רק אם
הוא יכליל את כל המדינות, בדומה
למה ש G20 עושה עכשיו עם החלטת
מס על רווחי סיכון מכל הבנקים בעולם.




טוינבי ובעיית "המאובן"

טוינבי הבחין יפה שהיהדות
היא "היסטוריה מאובנת", אך
פרשנותו הייתה "שבויה" בדיסציפלינה
המעניינת שלו.
כי הוא "נאלץ" לשכוח שהיהדות נוצרה
בטקסט. וזה אכן מאובן... בעוד
שהציונות נוצרה בהיסטוריה
עצמה, דהיינו מאתגר ותגובה...







הגורל לא חינך אותה לחנך

הוא התגייס לאפאתיה

דיברה על "משמעות". השיב שזו בעיה מילולית

6.11.09

דרידה הטוב לא קרא היטב את "משה" של פרוייד

כל התלהבותו של פרויד
ממשה הייתה נעוצה בכך,
"כיצד יצר משה חוקה ודת?"

דהיינו, מהו סודו של משה

שיכול לסייע לשמר את דתו
החדשה של פרוייד...

5.11.09

אל גור ונחישותו האקלמית

הבקיא קצת ברזי נפש
האדם לא יכול שלא להשתעשע
מתגובתו של אל גור להפסדו
לבוש.

הפסד זה היה כה מר עד שנשאר
רק דבר אחד לעשות, והוא למוטט
את כל תשתית הרפובליקאנים.

אין ספק שזוהי מהנקמות הפיוטיות
ביותר שידענו לאחרונה...

הבריאות שלי קיימה את מה שהבטחתי לה

4.11.09

הריק נגד התאוצה

פעמיים הפתיעו ההודים
את המערב, לראשונה
עם המצאת האפס - הריק.
והפעם השנייה עם גנדי - הריק.
וזה יפה...

מה היה בתקופתו
של ישו שהפך אותו
לאל ואת גנדי לא?

אני אוהב את אצילותו ושנינותו של אבא אבן

הרי איש כזה הוא נכס
לכל לאום מתחיל. דהיינו

לכל ראשית של גסות...


3.11.09

אסא כשר והיידגר

שניהם התאימו את
האתיקה ללאומיות
ובכך הפכוהו לפרובנציאלית.

שיפוץ תיאטרון הבימה

הוא תיאור מדוייק
של התיאטרון הלאומי.
יותר מזה לא נאמר שם.
לכן אניני הטעם רואים
בתיאור זה גסות...





איינשטיין העריך את ניוטון

ובעיקר את אחדותו.
אלא שדווקא היה זה לייבניץ,

שהיה יותר עגול מניוטון,
שהשתעשע לא פעם על "איבוד

"לדעת" של ניוטון.
כן ניוטון לא היה אחיד עם
המין היפה. בעוד שאיינשטיין אכן היה...

טולסטוי, איינשטיין וויטגנשטיין

לא בכדי ציין איינשטיין את טולסטוי כנביא.
אך שבעוד שאיינשטיין הפך את השפעתו
המוסרית של טולסטוי כפעולה, ויטגנשטיין
עשה זאת במילוליות בלבד. וכך נשארה

גסותו ללא כל פורקן...