8.1.10

על המשורר סֶנְט ג'ון פֶּרְס

כי משורר משובח זה, בעל מעוף
מרקיע ואוצר הדימויים הנוקב, משקף תקופה
שיש בה חזון... הוא מביא לנו בשורה של תרבות
אחרת, של עולם חלומות, של ארץ מופלאה.
חדי העין שביננו יבחינו לקרבה שיש בינו

לבין המשורר הישראלי עמוס אדלהייט...

דוגמה כיצד הוא משתמש בתכונות מוחשיות,
אבל אינן שייכות לשום מציאות:
"הים בנפילות התמנון
צמרם השחור של הטייפונים
מלשדו הירוק של אילן, מוצץ הרקיע את מיצו הסגול
אדם המביט אל שמי השחר, מניח את סנטרו על הכוכב האחרון
מגיפות הרוח בניפוצי המלח ובחלב של סיד חי"

הנה עוד שיר נפלא שלו:
"מצח מתחת לידיים צהובות
זכר חיצים שנורו דרך ים-הצבעים
אוניות מלאות מנגינות מגיעות אל הרציף
הררי עץ כחול.
אך למה נהפכו האוניות? - לדקלים"

והנה עוד טעימה:
"ים, קרוב לנו
ומקוצר על ידי נסיעות בלתי נראות
גדוש פירות זהב, דגים וציפורים סגולות
בשמים מרקיעים לשחקים, ותודות לצמח
הקינמון בגינתו של אבי, התערבל עולם מבולבל,
מציג לראווה קשקשים ושריונים"


ועוד:
"קוממתי את עצמי, באמונה ובכבוד קוממתיני,
וגדולה ההבטחה מהקרקע שעליה כוננתי חוקי.
יפים כלי-נשק נוצצים לאור השחר, והים אשר
מאחורינו רוגע. בהימסרה לפרסות-סוסינו תעניק
לנו זו הארץ העקרה את השמים אשר אין
להשחית את טוהרם. שמש זו אין שם לה, אך עצמתה
בינינו היא, והים לעת שחר כמוהו כהנחה
של דעת-אנוש"