אני מתענג מהטבעיות שלו. כן סופר
זה בורך במתנה: לו היה לו את הצורך
בבניית זהות... לא היה לו את הצורך
ללכת לשוליים כדי לעקוף את בעיית הפרובנציה...
שם, בבתי קפה של קהיר, בין היוונים, טורקים
ואנגלים והצרפתים האקסצנטאליסטים
כתב ברוח הזמן על בעיות החברה והיחיד.
והטבעיות ההומנית שלו הייתה כה כנה, עד שהיה מהיחידים
מחבורת קהיר שהתייחס לישראלים כמו שהם: הרי גסי הרוח היו
פעם מיעוט אצלנו בקהיר, לא..?
ועוד על הטבעיות שלו ניתן לראות בפסקה מקסימה זו,
שנכתבה בשנות השישים: "בקט
הציניקן היה מהראשונים שהתווכח עם המו"ל שלו על עניינים
כספים... "
וזה יפה... וכמה בטחון והרגשת בן-בית
בכפר הגלובלי יש בפסקה זו.
שנינות כזו בנויה על רצף ספרותי ארוך-ארוך...