ולפעמים אני אומר לתוכי,
עזוב את בבל. לך לך לערד,
קח בקתה מול הרי המקרא
וסיים את חייך
ואז נטייל לנו, עמוס עוז,
נטייל לנו ואקשיב לך על פוקנר,
צכוב ועגנון וברדיצ'בסקי וברנר וגנסין
ואני אולי אלחוש לך על אותו הלוויתן
המדמם מצלצלי הציידים שממשיך
לשוט לו בים התיכון לבדו
לבדו
ואלחוש לך על אותם הקרפיאונים הקפואים
שחגים סביב דמך המחמם
וכשיגיע הצייד האחרון וירה
בך את חץ המוות לגופך
הגדול
אולי אצליח לצלול עימך למעמקי
האוקיינוס
ושם, בקרקעית, בין משכנם
של שערי ההכרות מוטלי האנושות
אשכב על גופך ואנשום מבואתך
את נשמתך האחרונה
ואשקט
הס