15.12.09

לא די שאין לי מולדת טבעית

גם אין לי השכלה פורמלית.

ההשכלה שלי כולה ספונטניות
שמהולה באופי מונגולי, סקרנות
ילדותית לבין אדישות מונוטונית!?

אין חטא וטבו שלא חוויתי בחוקי
המוסר, ועדיין אין בי שום
חרטה שגורמת לי לחזור בתשובה?

בגיל 11 אמר הפסיכולוג לאימי: "לבנך אין גבולות."

מלבד לאדם, שיחה טובה ונימפה בריאה, אני לא לוקח
דבר ברצינות: מדינה, חוק, סדר-כפייתי,
עיתונות, פוליטיקאי, משפחה, שופט, צבא,
דת, ספרות, שירה, אקדמיה, זהות, רב
וכל אותם הבלים שלא כדרך הטבע.
אני אנרכיסט-אידיאליסט מתורבת!
ואיזו מין תקופה זו שיוצרת ברייה כזו?

משעשע...